בית ספר , צה"ל , ומה שבניהם .....: ( זאב עודד בוכריס)

אני אתחיל ואומר שזה ארוך אבל שווה קריאה :

אז נתחיל בערך מאמצע יב'... כבר מפסיקים לבוא לבצפר , מגיעים רק לשיעורים חשובים , חזרות , לקבל מגנים מבחנים מתכונות וכו'. כבר אז אם לא לפני זה התחלנו להריח את ריח הסיום בית ספר סיום כיתה יב' .. איזו התרגשות... כולם כבר מחכים לרגע שבו יגידו גבי דבורה : " תודה לכם מחזור מ"ו על שלוש שנים נפלאות". עבר הזמן .. התחילו הבגרויות , איתן החל הלחץ.. לי באופן אישי לחץ יתר כי כבר התחלתי לחשוב מה יקרה איתי ב-3 שנים הבאות בשירות הצבאי... 5.3.13 קיבלתי צו שבו היה כתוב שהיני מוזמן לגיבוש חיל הים לשייטת 3 .. ישר כמו ילד קטן התלהבתי מכיוון שבאופי שלי אני מאוד אוהב כל דבר שקשור לים , נוכחתי לדעת שגם הרבה מחבריי קיבלו את אותו צו ואמרתי וואלה למה לא ללכת ולנסות למרות שלא ממש (או יותר נכון בכלל לא חח) לא הייתי בכושר. אז הגיע בוקר הגיבוש 22.3.13 , גיבוש שנערך יומיים ... התאספנו במקום המפגש... 250 ילדים שוקיסטים שלא מבינים לאן הם הולכים והסתכלתי על כל אחד ואחד ואמרתי לעצמי ..שוואלה אנחנו הדור הבא להגן על המדינה שלנו ואין מישהו אחר שיעשה את זה. הגיבוש החל התחלקנו למחלקות ואני ישר קפצתי .. המפקד אני רוצה להיות מפקד המחלקה. ככה עברו להם יומיים של שלשות , ריצות, טרטורים, הקפצות , ומה לא... בשבילי זו הייתה חוויה בלתי נשכחת ואמרתי לעצמי שאני כבר מחכה לרגע שבו אתחיל את השירות ... הגיבוש נגמר(צלחתי אותו והתקבלתי ליחידה) וכמו שכבר אמרתי לא הייתי בכושר אז חזרתי גמור הביתה וישר למקלחת ולמיטה .
אחרי שינה ערבה חזרתי לשגרת הסוף בצפר שחיכתה לי ... הבגרויות החלו ואיתן הלחץ של לעשות אותן על הצד הטוב ביותר ולהוציא כמה שיותר גבוה ועל הדרך גם לא לסבול מזה .. אז את זמננו הנעמנו בלמידה עם חברים ים מסעדות הצגות פאבים מועדונים וכל מה שעלה לראש. הבגרויות הלכו ונגמרו ונשאר רק לעבוד על מסיבת הסיום של מחזור מ"ו ... חוויה אחת המצחיקות והיפות שעברתי בחיים ... אז כמובן מי אם לא אני יעשה את הצועק עם הכיפה (תכלס איך שנכנסתי בכיתה י וראיתי אותו אמרתי לעצמי .. אני הולך לחקות אותו בטקס סיום יב ) החזרות התעצמו והגיעו הגנרליות הסופיות ונכנסו גם לשעות הקטנות של הלילה . יום הטקס הגיע כולם מתייצבים כבר בחמש להעמדות ותיקונים אחרונים ... הגיעה השעה .. כל ההורים חברים דודים דודות סבים סבתות מתאספים בפארק לראות את ה-טקס סיום שלנו ... אז הוא התחיל ואיך אפשר בלי שעה ורבע ונאומים ותעודות למצטיינים .. לא אני חח אל תתלהבו.. בואו נגיד שאני הייתי אחראי על הצד היותר מצחיק של הערב ... הערב עבר חלק .. כולם צחקו נהנו והיו גאים בקרוביהם . הטקס נגמר המופע הסתיים .. ואיך אפשר בלי איזה מועדון לקינוח אז זרקנו את הבגדים והציוד לאוטו של ההורים ועלינו על הסעות למועדון בחיפה מסיבה בלתי נשכחת ולא נורמלית .. הייתה זו אחת מתוך 7 חחח ברור שלכל סיבה הייתה מסיבה אחת נגמרה והשנייה כבר התחילה ... והנה מגיע השבוע האחרון לפני הגיוס .. כבר לא יכולתי לעמוד בלחץ הזה האמת .. מלא רגשות מעורבים .. שמחה שנגמר בצפר קצת עצוב להיפרד מהחברים.. התרגשות שמתחיל מסע חדש שהאמת קצת פחדתי ממנו כי ידעתי כמה מצפים ממני כולם לצלוח אותו .. אם זה אבא שחי צבא עוד הרבה לפני שחשבו עליי .. אם זה גאווה באח קצין שיש לי בבית .. הכל מתחיל להתחבר ויאללה תכף מתחילה הדרך שלי ... אז לסוף לא היה סוף והתחלנו באפטרים הלא נגמרים אם זה נשף נדיר , מסיבת בריכה מטורפת, לילה לבן בבצפר , כמו שאמרתי מצאנו תמיד סיבה למסיבה הגענו לאמצע השבוע וחשבתי איך אני רוצה להיפרד מהאזרחות ל- 3 שנים הקרובות .. אז קודם להיפרד מהאזרחות באיזו הבטחה קטנה .. אז עשיתי ציור(תודה לשובל דר) קיר ורשמתי משפט שישמור עליי מהקשיים שיבואו עליי לטובה או לרעה .. ציור של זאב בתוך ירח שחור אדום ולא ברור ולידו המשפט : I promise I'll strong forever לא היה לי הרבה זמן לתכנ ן אז הזמנתי את מי שראיתי ב24 שעות עד המסיבה אליי הביתה ביום חמישי למסיבת גיוס קטנה שאני מארגן.. עשיתי קניות עם אבא בערב יום רביעי והכל היה מוכן . יום חמישי בבוקר אני קם .. שוטף פנים מצחצח שיניים שיניים שותה קפה ויוצא להוציא את האוטו מהמוסך .. מהמוסך נוסע להחליף צמיגים ומשם לכיוון פרונט ושטיפה . נוסע לבית ספר . . אתם בטח שואלים את עצמכם מה יש לו לעשות בבצפר בחופש שלושה ימים לפני גיוס אז הלכתי לעשות מועד ב' במתמטיקה .. איפה אני ואיפה המתמטיקה לא יכולתי לשבת רק חשבתי מה יהיה בסופש הזה וב3 שנים שאני מתחיל ביום ראשון אז עשיתי מה שאני יכול ומה שלא נשלים אחרי הצבא שנהיה עם ראש על הכתפיים ולא על המותניים .. אז סיימתי את הבגרות .. הלכתי לים עם שלושה חברים טובים להירגע קצת לנקות את הראש מהכל .. ישבנו שעתיים וישר משם הביתה לארגן הכל לערב מסיבת הגיוס .. הערב הגיעה .. אבא הכין קצת מטעמים .. ערכתי שולחן חבר טיפל במוזיקה וידידה עזרה לי בטאץ' נשי לשולחן ולערב ... אנשים התחילו להגיע היו גם חברים קרובים שלי שלא יכלו להגיע מכל מיני סיבות .. המסיבה החלה ואיתה הקריוקי נדלק המוזיקה התנגנה והוודקה נשפכה .. לילה מטורף שאני לא זוכר הרבה ממנו אבל זה היה עם אנשים שלא אשכח . אחרי זה הוריי ואחי הגיעו ויצאנו חזרתי הביתה אני מעריך ב4 בערך.. קמתי ביום שישי 9 בבוקר עם הרגשה קצת מוזרה .. אמרתי טוב בטח התרגשות לחצים .. טבעי למי שמתגייס עוד 48 שעות אז אחרי שניקינו את הבית יצאתי עם המשפחה לקריון לקנות דברים אחרונים שעון תחתונים גופיות ועוד כל מיני שטויות . כל הזמן הזה אני מרגיש שמשהו לא עובד טוב , הרגשתי מוזר אבל לא חשבתי שזה מפריע והמשכתי כרגיל , כמו כל שישי הלכנו לאכול את הקוסקוס הכי טוב בעולם אצל דוד שמעון .. חזרנו הביתה שמתי ראש להירדם אבל לא הצלחתי לעצום עין מהרגע שקמתי בבוקר ישבתי ראיתי סרטים וחיכיתי לערב למסיבת הגיוס עם המשפחה אחרי ארוחת שישי שמנו כל טוב על השולחן וחיכינו לכולם כמובן שמשפחת בוכריס תמיד מאחרת .. בסוף כולם הגיעו .. שרנו רקדנו קצת מתנות שרתי שיר לאמא שיר לאבא וגם שם בערב הזה הרגשתי שמשהו לא בסדר .. כולם נעלמו לי מהעיניים לרגעים ולא הבנתי מה קורה .. התחלתי לחשוב שמכינים לי משהו אבל מהר ירדתי מזה לנוכח העובדה שכולם היו עייפים והלכו הביתה נשארנו אני אחי ושתי בנות דודות שלי לילה של צחוקים וקלפים עד אור הבוקר החלו השעות הקטנות של הבוקר ואני לא ישן נשארנו אני ובת דודה שלי יובל ( מתעלייך חיייימשלייייי) 5 בבוקר עם פיגמה ושמיכה נסענו לשבת בקפה קפה באחי אילת ישבנו על שוקו חם ועוגיות והתחלנו לכתוב איך תיראה השבת האחרונה שלי בתור אזרח ממש פירוט של שעות ... לאחר מכן נסענו לבית שלי ומכיוון שלא נרדמנו רצינו להעיר את אחותי ובת דודה שלי זה היה 10 דק של צחוק מטורף (אחותי מדברת מתוך שינה וזה היה קורע) אז אחרי שכל הבית התעורר נסענו אנ י ויובל לבית שלה לדודה עדנה שמה אבא שלי ישב לקפה אחרי ריצה של שבת בבוקר .. ישבנו כולם אכלו ארוחות בוקר ... חלק ראו סרט חלק ירדו לכדורגל אני בחרתי לעלות קצת לגקוזי עם הבן דוד הקטן שלי ינון והבן דוד הגדול שלי אבי שיחקנו בכדור ולצידנו אמא שלי משתזפת למראה שמש יוקדת ... הרגשתי מוזר .. שכולם מסתכלים ומדברים עליי חשבתי שהתחדדו לי החושים התחלתי לשמוע לראות יותר טוב שיחקתי בכדור כאילו אני איזה מראדונה ושמעתי את אבא שלי ודוד שלי אלכס מדברים על זה שאני משחק אלכס שאל אותו משהו כמו.. נו אתה חושב שזה עבר לו .. ואבי אומר מה פתאום .. תראה איך הוא משחק.. פס הוא לא יודע לתת ( איך אומר המערכון .. "פה חשדתי " חחחח) הבנתי שמשהו לא בסדר איתי אבל אמרתי זה בטח יעבור. ירד הערב והלכנו הביתה .. הגיעה הרגע שבו אורזים תיק ולמחרת קמים ומתייצבים להיות חיילים .. דניאל והילה באו קצת לשבת איתי ולעזור לי לארוז יותר נכון לאמא שלי לארוז חח , נכנסתי להתקלח וכל הזמן הזה הרגשתי שמסתכלים עליי כבר מהצהריים חשבתי שמגייסים אותי היום בערב לאיזו יחידה מיוחדת ומסווגת ואני אפרד להרבה זמן מהמשפחה והקרובים אליי ( מה שלימים התברר לי כהזיות) סיימנו לארוז נפרדתי מהחברים ישבתי בסלון עוד חבר שלי בא לראות אותי ( לירן נחמיאס) ישבנו וראינו טלויזיה ומידי פעם הוא זרק איזה משפט .. מזה עודד מה יש לך אמרתי לו הכל טוב אחי ואז הגיע הרגע המוזר ביותר בחיי מבלי שאני יודע וחשבתי שזה כלום וזה סתם ערב רגיל חשבתי שזו השעה שאני צריך ללכת עליתי למעלה ונדמה לי שצעקתי יאללה זזים או משהו כזה התברר לי שאחי אביב שלח את לירן הביתה ואמר לו שמשהו לא בסדר איתי הכל התחיל להיות מוזר ולא ברור נכנסתי לאוטו עם אבא שלי ואחי והכל החל להיראות כמו מרוץ נגד הזמן ראיתי איך אבי ואחי מתחילים להיות בלחץ וזה הכניס אותי עוד יותר למוד מה שנקרא אז אמרתי לו שייסע כבר נסענו למכבי בקרית מוצקין ואמרתי לאבא שלי שזה לא המקום ולמה עצרנו פה הוא אמר שהוא מחכה לחבר שבא לתת לו משהו( לימים נודע שהוא מחכה לחבר שלו ד"ר שיגיד לו מה לעשות איתי) הכל היה ממש מוזר ולא ברור אבל הייתי מתוח ודרוך לעשות מה "שנרדש ממני ולצאת לדרך" (שוב מה שהתברר כהזיה) הגענו לבית חולים רמב"ם בחיפה התחלתי לדאוג לאנשים סביב ולשמור עליהם כאילו אני שומר ראש שלהם חשבתי שהביאו אותי לשם כדי לבחון את היכולות שלי ולמה אני מסוגל .. הבחנתי באיש מוזנח וחשבתי שהוא בא לפגוע במישהו בבית חולים .. לבית חולים נכנסה מיטה ועליה מבוגר וברגע שהפנו את המיטה ראיתי את את אותו בחור נכנס אחריו ... באותו רגע כאילו שד נכנס בי קפצתי מהכיסא ורצתי אליו להדוף אותו ולעצור אותו שומרים שהיו במקום הזיזו אותי משם והגיע נראלי רופא ואמר לי שמעכשיו אני לא זז .. אני זוכר איזה תקל שהיה לי עם אחי .. אני זוכר אותו נחנק לפני שיורדות לו דמעות וחשבתי לעצמי שזה בטח בגלל שאני צריך לעזוב הכניסו אותי לחדר לעשות בדיקות ולפני שהכניסו צעקתי לרופא שייקח מפה את האנשים האלה ( אחי ואבא שלי ) בטענה שאני לא מכיר אותם ושילכו הביתה ומהר ...... הכניסו אותי לחדר ישבתי בכיסא ולידי רופא עם המחשב ומהצד השני של החדר אני שומע את השם "בן יזוז" חשבתי שמישהו מנסה לרמוז לי שמעכשיו ככה קוראים לי וזו תהיה הזהות החדשה שלי לדבר שאני הולך אליו... אז הרופא שואל אותי איך קוראים לי ואני אומר בלי ספק "בן יזוז" ושאל אותי שוב שוב אם אני בטוח ואמרתי שכן ככה קוראים לי נשארתי כל הלילה בבית החולים לבדיקות וכאב חזק בגב כאילו דקרו אותי איזה חמישים פעם באותו מקום... הגיע בוקר ירדנו לארומה לאכול איזה משהו קטן אחרי זה נכנסנו לאמבולנס ואני במחשבה שזהו אני נוסע הביתה .. נהג האמבולנס אמר שלוקחים אותי לאיזה מקום ואני יהיה שם כמה זמן אחרי נסיעה קצרה האמבולנס נעצר והגענו למקום .. בהתחלה לא ממש הבנתי איפה אני נכנסנו הלכנו למשרד ישבתי עם אישה אחת והיא שאלה אותי שאלות ועניתי להם מה שאני חושב באותו רגע לא ממש זוכר את השיחה הזאת יצאנו מהשיחה נכנסנו למסדרון מלא בחדרים ובסופו סלון קטן נכנסנו לחדר הראשון מצד ימין שכבתי במיטה ורופאים קשרו לי את הידיים והרגליים למיטה .. לא הבנתי מה קורה איתי.. כולם יצאו מהחדר .. חשבתי שזה עוד איזה מבחן שאני צריך לעבור אבל כבר הבנתי שאני לא יכול להשתחרר מהכבילות הזאת .. התחלתי לדמוע ולשיר כל מיני שירים שיעזרו לי באותו רגע רק רציתי שיבואו ההורים וישחררו אותי מהמיטה הזאת .. נרדמתי למשך שעות ארוכות והתעוררתי במיטה הזאת .. כבר לא קשור למיטה קמתי והתחלתי לשאול שאלות כמו מה אני עושה פה ועוד כמה כאלה אמרו לי תיקח את הכדורים והכל יהיה בסדר עכשיו אני יודע שהכדורים האלה זה הדבר הכי נורא שאי פעם נתנו לי ואם חשבתם שריטלין מושיב בנאדם אז אלה מדכאים בנאדם ומרדימים אותו ..(לימים הבנתי שהייתי בבית חולים לבריאות הנפש בטירה או איך שתרצו לקרוא למקום הזה ) קמתי בבוקר ההורים שלי הגיעו עם אלכס הביאו לי בורקס חם ושתייה קרה ישבנו קצת דיברנו ובין לבין שאלתי אותם מתי אני חוזר הביתה... והם אמרו הכל בסדר עוד קצת וחוזרים ... ככה הייתי במקום הזה ארבעה ימים שביום הרביעי כבר הבינו שזה לא המקום בשבילי שחררו אותי הביתה ... הגעתי הביתה... כל המשפחה חיכתה לה ובראש השולחן ישב רב שבירך אותי ואת משפחתי לבריאות הייתה ארוחת דגים מענגת שאליה הגיעה גם החברה הכי טובה שלי – "קוף" (ספיר תורג'מן) , לא כל כך הבנתי מה היא עושה פה עם כל המשפחה שלי אבל הרגשתי טוב עם זה . וכאן התחילה תקופה קשה של חוסר מעש ... חשבתי שאני לא שווה כלום ... הלכנו לשיחה עם פסיכיאטר שמפעם לפעם אחרי שיחה איתו הרגשתי הרבה יותר טוב , המשכתי לקחת כדורים שהוא המליץ לי עליהם אך בתוך חודש חודשיים שאני לא צריך את זה בכלל ואני כבר בסדר התחלתי לחזור למעגל החיים ולשגרה של כל אחד רגיל התחלתי לעבוד , לצאת יותר מהבית והתחלתי להרגיש הרבה יותר טוב שפעם בחודש חודש וחצי יש לי שיחה עם אותו פסיכיאטר.... ממש התביישתי בזה שאני נמצא אצלו וגם בכל מה שעברתי ולא שיתפתי בזה אנשים שלא יודעים על כך ... לימים התחלתי להבין מה קרה לי באותם ימים ואמרתי לעצמי שוואלה לפעמים משהו מכה בך ואתה לא כל כך יכול לברוח מזה אתה צריך לעמוד זקוף ולהתמודד עם זה ובכל רגע שעוד רגע אמרתי זהו אני נשאר וזהו אני לא יכול יותר לשאת את זה נזכרתי באותו יום רביעי שנכתב לי המשפט על הקיר: I promise I'll strong forever הרגשתי שאני לאט לאט חוזר לעצמי כולם שאלו אותי מה קרה איתך למה לא התגייסתי אז אמרתי שעברתי התקף חרדה ואמרתי לעצמי שיום יבוא וכולם ידעו מה עברתי ודרך זה יזכרו תמיד להילחם ולא לוותר... מכאן התחיל המסע שלי להגשים את החלום ולהתגייס לצבא.. לא פשוט בכלל להתגייס אחרי שעוברים התקף פסיכוטי  ... אלף ועדות מיליון בדיקות ואמרתי אין .. גם אם זה הדבר האחרון שאעשה אני יעלה על מדים ולא משנה מה ... עם הזמן הבנתי שזה יותר קשה ממה שחשבתי .. בשיחה אחת עם קבן צבאי נאמר לי שאני לא יכול לשרת בצבא הגנה לישראל אלא אם כן אני אתנדב אמרתי לא אכפת לי איך ,,, אני צבא חייב לעשות אז התחלתי לגלגל את התהליך הארוך הזה והשבוע .. אחרי חצי שנה קשה במיוחד המסע הזה נגמר ... קיבלתי טלפון שהגיוס שלי אושר ואני הולך להיות חייל בצבא ההגנה ךישראל ב- 8.5.14 ... הרגשתי מסופק כמו שבחיים לא הייתי גאה בעצמי שנלחמתי ולא ויתרתי על החלום הזה על הציפייה הזאת והנה עוד מעט זה קורה.
אני רוצה בהזדמנות זו להגיד תודה לכל מי שעמד לצידי בתקופה הזאת .. למשפחה .. לחברים קרובים תודה לכם על הכל ...
אז אני זאב עודד בוכריס ואני מתגייס עוד 43 יום!!!!!!!!