הכדור הצהוב
מחלון הרכבת
בער מבעד זכוכית
והוא איש,
מטבעו מסובך
שקע אתה גם בשלולית

את בטח חושבת
"עוד אחד משוגע"
ומנסה לשכוח פנים
אם לשקר האנושי
אין על האצבע טבעת
גם הוא לא שומר אמונים

כשבחוץ יד צובעת
צבעי אש בליל
היא נעצרת בחצות יום שני
חלום או מעבר
לא כל כך בטוח
גם כך הכל תלוי בזווית

והוא דווקא איש
מטבעו הוא חושב
גם בריסים מוגפים
וכשהחלון נעצר
מבעד רכבת
הוא פוסע בסודות יחפים

ושוב אז נותר
משתרך אחריה
אפוף בלהקת ציפורים
עוד מהדהד בראשך
שלל מקצביה
טמפו של בת הרהורים