עבודה

משימה של לבחור איזה ערך מתקשר לתפקיד החובש היא משימה קשה, אתחיל בזה שרשמתי פסקאות רנדומליות של הדברים שעלו לי לראש באותו הרגע, זה מה שאני מרגיש.

בכמה שבועות הראשונים של הקורס הרגשתי תחושת חרטה, למה בעצם אני צריך לקחת על עצמי את כל האחריות הזאת?, למה בעצם אם ואכשל בטיפול בפצוע אצטרך להתמודד עם תחושת הכישלון שכנראה תרדוף אותי?
בעצם רק לאחר קצת זמן הגעתי למסקנה שלהיות חובש זו זכות, זו זכות שיהיה לך את הידע לעכב מוות של לוחם או אזרח בשטח ובאותו רגע הבנתי, שאם לא הייתי מגיע לקורס והייתי נתקל באירוע כלשהו הייתי חש את תחושת הטיפשות של לא להיות כאן.
ומעבר לזה, להיות חובש זה לא רק ה"וואסח" של לקפוץ לאירוע ולהיות הגיבור ההוא שמציל חיים.  להיות חובש זה גם לנפק אקמולים ולהקשיב לבעיות של אחרים, כי אכפת לנו ואנחנו רוצים לעזור לחברים שלנו.

כשקיבלנו את המשימה לכתוב על איזה ערכים מתקשר לנו תפקיד החובש ישר פתחתי את רוח צה"ל, כי רוח צה"ל מכיל את הערכים שהצבא מבוסס עליהם ולכן חשבתי שזו נקודה טובה להתחיל בה. לא יכולתי שלא לשים לב שפשוט כל ערך שהצבא מבוסס עליו קשור לתפקיד החובש. אז החלטתי לחפש במקום אחר.
בדיוק נזכרתי בשבועיים האחרונים בגדוד לפני שיצאתי לקורס, הספקתי כבר להתרגל לתנאים הנוחים של הגדוד, לחבר'ה, לשעות הפנויות והחופש שניתן לנו בהן. אבל יותר מזה נזכרתי בממ"ית שלי ומה שהיא אמרה לי לפני שיצאתי לקורס, היינו ביזומה ביחד מתצפתים על כפר ערבי, כלום לא קורה והיא התחילה משום מקום לספר לי על הערכים והתכונות שהיא חושבת שצריכים להיות לחובש, על המחשבה הטהורה הזאת שלא לחשוב על עצמך אלא תמיד לחשוב על האחר, גם אם הוא לא החבר הכי טוב שלך עדיין לרצות בטובתו.

הגעתי לסוף של השבוע האחרון בגדוד לפני ההגעה לקורס, ונפרדתי מכולם עם תחושת געגועים עזה שלא אראה אותם לשלושה חודשים.

"בכמה שבועות הראשונים של הקורס הרגשתי תחושת חרטה..."
ועכשיו?, שבוע לפני הסוף, תחושת גאווה ענקית של לשאת את ה"עול" העטוף בזהב שנקרא פק"ל החובש, כי זה לא תמיד כיף להיות חובש, וזה בטוח לא הולך להיות קל.

לא הצלחתי לקשר את תפקיד החובש לערך אחד שאהבתי, יש פשוט יותר מדיי ערכים שאהבתי שמתקשרים.


תומר פתאל, חובש, אם וכאשר.