<p n="paragraph 5"> אתגר מורכב בהרבה – התמודדות חזיתית עם נושא <rs type="jews_holocaust"
               >השואה</rs> ועם אפשרויות הייצוג הספרותי <rs>שלה</rs> – נטל
                  <persName><surname>גרוסמן</surname></persName> על <rs>עצמו</rs> ברומן הבא שחיבר,
            עיין ערך: 'אהבה' (<date when="1986">1986</date>). <rs>הספר</rs> זכה לתהודה ניכרת, עורר
            ויכוח רחב וביסס את <rs ref="#dg">מעמדו</rs> כסופר הישראלי הבולט בדורו. הוא נחלק לארבעה
            חלקים, שכל אחד <rs>מהם</rs> כתוב בצופן פואטי אחר. החלק הראשון, הריאליסטי-גרוטסקי, כתוב
            בצמוד לנקודת ראותו של <rs ref="#sn">מומיק</rs> בן התשע, בנם של הורים ניצולי <rs
               type="jews_holocaust">השואה</rs>, ומתאר את ילדותו <date when="19501960">בשנות
               החמישים</date>
            <placeName>בשכונה ירושלמית</placeName>, תוך שהוא משקיע מאמצים רבים לפענח את סודות <rs
               type="jews_holocaust">השואה</rs> המוסתרים <rs ref="#dg">מפניו</rs>. הדי <rs
               type="jews_holocaust">השואה</rs> חודרים אל <rs ref="#dg">עולמו</rs> בעיקר באמצעות
            דמויות שבורות של ניצולים המשוטטים <rs ref="#dg">בו</rs>, ובהם דוד <rs ref="#dg"
            >אמו</rs>, סופר הילדים <persName><forename>אנשל</forename>
               <surname>וסרמן</surname></persName>. חלק זה משמש בסיס ומאגר של חומרים לשלושת החלקים
            הבאים, שכל אחד מהם הוא ניסוי ספרותי בכיוון אחר. החלק השני, הנכתב כביכול על ידי <rs
               ref="#sn">מומיק</rs> (<persName><forename>שלמה</forename>
               <surname>נוימן</surname></persName>) שגדל ונעשה סופר, הוא הפלגה פנטסטית גמורה
            בעקבותיו של הסופר <persName><forename>ברונו</forename>
               <surname>שולץ</surname></persName>, שנרצח ב-1942 <placeName>בגטו דרוהוביץ</placeName>
            <rs ref="#bs">ונהפך</rs>, כביכול, לדג סלמון שהמספר עוקב אחרי מסעותיו בים. החלק השלישי אף
            הוא כביכול סיפור בדיוני שכתב <rs ref="#sn">מומיק</rs>, המתרחש במחנה השמדה
               <placeName>בפולין</placeName> והעשוי כפרודיה על סיפורי אלף לילה ולילה. גיבוריו הם
                  <persName><forename>אנשל</forename>
               <surname>וסרמן</surname></persName>, היהודי הנצחי המסרב למות, ומפקד המחנה
               <persName>הר <surname>נייגל</surname></persName>, הנשבה בקסמם של הסיפורים בהמשכים
                  <persName><surname>שווסרמן</surname></persName> משמיע באוזניו מתוך מטרה "לנגע אותו
            באנושיות". החלק הרביעי בנוי במתכונת של אנציקלופדיה אלפביתית, הפורשת את קורותיו של קאזיק,
            אחת מן הדמויות בסיפורי <persName><surname>וסרמן</surname></persName>, לאורך כל חייו
            המתנהלים במהלך מואץ במשך עשרים וארבע שעות בלבד. בסיפור חייו משולבות דמויותיהם של ניצולי
            השואה הסובבים בשכונתו של <rs ref="#sn">מומיק</rs> בפרק הראשון. מבנה מסובך זה, העשוי
            שכבות-שכבות של מציאויות בדיוניות בתוך מציאויות בדיוניות ושל פנטזיות על גבי פנטזיות, הוא
            מעשה מרכבה הבוחן את הספרות עצמה יותר מאשר את המציאות בשלל של טכניקות, סגנונות ודרכי
            התייחסות עצמית. בסופו של דבר עולה ממנו הכרה בתבוסה שנוחלת הספרות במאמציה הנואשים להבין
            את <rs type="jews_holocaust">השואה</rs>, קל וחומר בניסיונה להחדיר ניצוץ של אנושיות אל
            הרוע המוחלט. </p>