את היית כבר בת עשרים ואחת,
בשמיים נצנץ לך כוכב.
בלילות גבר הסבל שלך,
בימים לבשת מסכה.
אילו ידענו לחיות,
בתוכי, אני מודה, לא ידענו איך.
אמר אבי: "ראיתי בחיים את הזמן חולף".
את היית כבר בת עשרים ואחת,
נכתבו על זה הרבה קלישאות
"אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב!"
שברת עם זה את כל הקירות.
התפתית בקלות לנשיקות,
כי בלילות הקור את ביקשת לך חום,
ולפעמים כשהיית, בבדידות עולמית, שכבת עם מי?
רגש בא לי רגש בערב, להיות במקום קטן,
זוגות עברו לי ברחוב מול העיניים, שערך היה מוזהב.
אם יש עוד בעיניים דמעות,
ברחתי לבית הורי כדי לשבת לבכות,
נרדמתי לבוש,
ובשלוש בדיוק,
התעוררתי מסיוט.
הזמן עובר,
אבי הזקן אמר: "הזמן עובר בטיסה".
לו הייתי חוזר,
על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם.
בא לי לקחת תרמיל ולנסוע, עוד פעם אחת,
ברכבת מעופפת, גבוה גבוה,
לאן שאת נסעת,
כשהיית כבר בת עשרים ואחת.
ערמות אהבה היו בחוץ.
לא נגעת בהן מצאת לך תרוץ,
אני נזכר בשניכם בתוך הצפיפות,
בך ובאחי ההרוג,
אילו ידעתי תפילות,
הייתם פה וזה היה עוזר,
אבל אתם נשארתם
בני עשרים ואחת,
עד היום הזה.
רגש בא לי רגש בערב להיות במקום קטן,
היית תופסת אהוב ומוותרת על אהוב ישן,
אילו ידעת לאהוב,
באמצע המין, יש בדידות פתאומית,
אמר אבי החולם: "אהבה לא נגמרת ביום,
רק הברקים נגמרים".
הזמן עובר,
אבי החולם אמר: "הזמן עובר בטיסה".
לו הייתי חוזר,
על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם.
בא לי לקחת תרמיל ולנסוע, עוד פעם אחת,
ברכבת מעופפת, גבוה גבוה,
כמו שאת נסעת,
כשהיית כבר בת עשרים ואחת.
עשרים ואחת, עשרים ואחת,
שערך היה זהב אמיתי,
בדיוק נגמרה מלחמה אחת,
ושניה תכף תתחיל.
מה מאז דומה להיום?
אותה אופנת שערות אותה בדידות קיומית,
"לא מתערב" אמר אבי הזקן,
"הזמן מימלא חולף".
רגש בא לי רגש בערב להיות במקום קטן,
אני נכנס אני יוצא לדרך,
שערך היה מוזהב.
אילו ידעתי תפילות,
לפעמים מתפלל בתוכי במיטה,
ארבעה בני אדם, יש לי בעולם,
שמור לי אותם!
והזמן עובר...


היינו שישה, כתוב על הקיר,
נשארתי אחד אם סופרים גם אותי,
כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו.

זה שהלך אחרי כסף גדול,
וזה שמלך על שלושה רחובות,
כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו.

אחד שם מתנדנד בנדנדות שבגנים,
החברים שלי היה היו תמיד קצת משונים,
אחד קפוא על הגדר, כי לא ידע לגדול,
אחד מנוקב מכדור תשעה מילימטר, אוי.

כל החברים שהיו לי,
עוברים לי בראש עכשיו.

שישה ירדנו לאילת,
אם לא סופרים את ההיא, שעשתה לנו ביד,
כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו.

שישה, הזמן מתכווץ,
ברחובות תל אביב, יש על שמנו עוד עץ,
כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו.

אחד הימר תמיד על הקלף הלא נכון,
החברים שלי היה היו חסרי קצת ביטחון,
אחד נעלם והשמועות רדפו אותו לכל מקום,
זה שדיבר בשם כולם, מדבר עכשיו רק לעצמו.

כל החברים שהיו לי,
עוברים לי בראש עכשיו.

שישה, כתוב על הקיר,
נשארתי אחד, אם סופרים גם אותי,
כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו.


תחת שמי ים התיכון,
עושה ירח הפוגה, ומתקפל.
"דאגות" אומר לי איש עם מכחול,
ומצייר אותך דומה, או לא, או כן,
עכשיו יש את הזמן לשכב פרקדן,
חצי עולם לוקח סם.
בגוף שלי צמרמורת, שיר "רוקסן".
צמרמורת יש לי מקיפוח גם.
תחת שמי ים התיכון,
היה לך זמן להתאפר ולהקסים.
יוצאת לרחוב בשמץ של ביטחון,
חוזרת בזנב מקופל בין הרגליים.
חצי עולם בדוחק מתקיים,
חצי עולם שונא חצי,
בגוף שלי צמרמורת.
מתערב מי אויב ומי ידיד.
תחת שמי ים התיכון
ערב על אבטיחים יורד,
אשליות מתוקות,
זהבים על הצואר וזה זורק,
אותך מפה לשם,
אותי משם לפה,
כמו מנגינת בלט.
עד שישוב הים מזעפו,
לא, לא נדע,
עולה עולה עולה לנו,
כמה זה עולה לנו.
תחת שמי ים התיכון,
ידיך מלטפות אותי ליטוף נדיר,
עוד מעט יבואו בחירות,
את חיה פוליטית - מזדהה עם מיעוטים.
עכשיו יש את הזמן במזרחית,
חצי עולם כבר שר יוון,
בגוף שלי צמרמורת בלאו הכי,
מטרור ואהבה.
תחת שמי ים התיכון
ערב על אבטיחים יורד,
אשליות מתוקות,
זהבים על הצואר וזה זורק,
אותך מפה לשם,
אותי משם לפה,
כמו מנגינת בלט.
עד שישוב הים מזעפו,
לא, לא נדע,
עולה עולה עולה לנו,
כמה זה עולה לנו.

תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד
הברושים לא ידעו אם לצחוק או לבכות
תרקוד כל עוד אתה יכול
אני לא בנוי לשיעור מחול.

ראשה הצעיר על ראשי
לא תמצא כבר בעיר כאלה ברושים
תאהב כל עוד אתה מתאים
אגב, היא אמרה לי תאהב אותי

עד היום די מוזר
לא הבנתי דבר
זה גילה המוקדם או גילי המאוחר
עד היום בסביבות חמש ושלושים
צל נופל מצמרות הברושים
היא אומרת: עזוב, זו שקיעה שכזאת

תרקוד, היא אמרה לי תרקוד
הברושים בשמיים אנחנו עוד פה
תרקוד מבלי להעצר
אנחנו מפה לא נוכל לצאת

עד היום די מוזר...

מותר לאבד את הראש
בגילה גם אני נגעתי בברוש
מוטב לרקוד חצי דקה
מוטב מאשר לאבד אותה

עד היום די מוזר...

עכשיו בין ברושים אחדים,
זה אני שרוקד...
די לבדי.

הנה שוב מתחיל הבוקר, שנינו שוב פוקחים עיניים
הנה שוב השיר שלך את מתעוררת לעולם
אני קם ראשון בינינו, יש דברים קטנים עדיין
בואי ונפתור אותם, כדי שיהיה מושלם

הנה שוב את מתמכרת, לרגשות ומספרת
שחלמת עליי בלילה, שהבאתי לך פרחים
נשיקות קטנות בבוקר, נשיקות קטנות בערב,
תסתכלי החוצה הנה, השמיים מאירים.

רק לפעמים באמצע צחוק, על הפנים
משתוללת כאן סופה, כמו באיסלנד
מה קורה לנו כשרע לנו בפנים?
את חוזרת מהכפור
אני בא חשוף באור
ומחבק אותך חיבוק שלא נגמר
ולוחש: "אלמלא היית כאן, אין לי שום מחר".

הנה שוב מתחיל הבוקר, הנה שוב פוקחים עיניים
אתה רחוק כמו סן-פרנסיסקו, את אומרת תתקרב
נשיקות קטנות בבוקר, אני מנשק לך ת'עיניים
ושואל תירצי קפה, ומתכוון לומר אני אוהב