דברי שלום ואמת

     כוי"ע                                                                                                                      לאה"ה

זהלחבשי"ב
ספר
שקר נחלו אבותינו
אשר בו יוכיח בראיות ברורות, נכונות וניצחות, בשכל ישרה חצובות, כי רוב עיקרי האמונה היהודית אשר יסדם הרמב"ם ז"ל בפרק חלק הבל המה אין בם מועיל, ולא יתכן האמונה בהם לשום בעל שכל השוקלם בצדק






וזאת החלי
 בעזרת שכלי
גם כחי ועוצם ידי
 אף חכמתי עמדה לי





אקדמות מילין


הנה ידוע ידעתי כי רבים יהיו האנשים בין מאנשי הדת בין מזולתם אשר ישאלוני לאמר מה ראית לבא בכתובים לחבר חיבור המהרס יסודי הדת, ואם אני לעצמי התאמת אצלי כוזב האמונה, מה לי להניאו מלבות אחרים.

 כי הלא טוב לי להניח אותם בדעתם, אם כי הוא מוטעת לדעתי, מלהכניס ראשי לאתרא דבעירין זקוקין דנורא ובעורין דאשא, יען כי בודאי יהיו רבים אשר לא יערב להם דברי מחמת רוב הרגלם בדברי שקר אשר חונכו בה מימות ילדותם עד עתה, עד שאין מכירים את האמת אפי' כשטופחת להם על פניהם, וכמש"כ הרמב"ן בספר הוויכוח שמטבע האדם להאמין בדברים שאין השכל סובלתם אם אך חונכו בהם מקטנותם, ע"ש.

ואנשים אלו יש לחוש שירדפו אחרי ברוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם בתכלית שנאה ישנאוני ולאויבים יהיו לי, וכידוע ביאור הגרי"ז מבריסק ז"ל עה"פ הנ"ל, ומה לי ולזאת הצרה, ואיזה תכלית טובה רואה אני מפעולתי זאת.

והתשובה, כי רוח בטני הציקתני ועצור במילין לא אוכל, כי איככה אוכל וראיתי בשבר בת עמי הסובלת נוראות ממש מעול התורה המכלה גוף ממון ונפש, ואינה מכרת במקור מכאוביה, ואין לך נאבד יותר ממי שאינו מכיר שהולך בדרך מסוכן, וכמו שהאריך הרמח"ל בריש מס"י.

כי הרבה רעות עושה האמונה השקרית, כל מביט בעינים פקוחות לא יוכל להכחיש כי בני הישיבות סובלים נוראות ממש מצרות שגורמים הם לעצמם מסיבת אמונתם המוטעת.

וזאת הן מצד המרה שחורה ודכאון הצועדות לרווחה בין כותלי הישיבות ומפגיע אין, יען שמלמדים למאס בדרך כלל את חכמת הפסיכולוגיה, ושבתורה ותפילה נמצא פתרון כל בעיה, ועי"ז נתגלגלו הדברים עד שכמעט שרבו מספור הבני ישיבה שאבדו כל הטעם והנעימות בחייהם, ואינם מכירים שהם חולים, ופעמים גם לא שהם שלא בשמחה, שהרי יושבים ולומדים בעיון, וסוברים שא"כ הדבר מוכרח שיהיו בשמחה.

וזאת מפאת האידיאולוגיה המוטעת שתפקידו של אדם הוא לשקוד על דלתי הביהמ"ד כל ימי חייו, ושראוי למצוא טעם וסיפוק הנפש בזה, וכדאמר דהע"ה פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכידועים ד' הרר"א מן ההר בזה, וכמש"כ הג"ר ראובן גרוזובסקי בשם מרן הגרב"ב שהתורה היא עצם החיים ע"ש בהקדמה לברכ"ש ח"ב, וכמו שכתב הגרמ"פ באגר"מ חיו"ד ח"ד סי' כו' ע"ש וכדמפורסם כל זאת מאד בעולם התורה, וכשיש הרבה שאכן אין מוצאים טעם בלימוד התורה כל יום לשעות ארוכות, וכטבע בנ"א שאין כולם ואף לא רובם מסוגלים למצוא נחת מדבר אחד, וגם לפעמים מצוי שיהיה זאת מסיבות אחרות, טועים לתלות החסרון בעצמם ולא בהתורה, וחושבים עצמם למקולקלים, וכמש"כ רש"י עה"ת אם ריק הוא מכם הוא ע"כ, ועי"ז נכנסים למשבר כידוע.

וכן ע"י שיש הרבה דברים נורמאליים וטבעיים שאסרתם הדת, אשר בטבע האדם כמעט שא"א שימנע מהם מכל וכל ובפרט באבוב ימיו בימי הנעורים, וכש'נכשלים' באלו האיסורים אז סובלים נוראות ממש מגודל הבושה והשנאה עצמית ע"י שחושבים את עצמם לרשעים ולמקולקלים חלילה, שחרו משחור תארם לא נכרו בחוצות, וכידוע ומפורסם זאת אף בעולם הישיבות, עיני עיני ירדה מים מעי מעי חמרמרו על בחורי ישראל כי נפלו בחרב שומרי הבלי השוא.

 והנה בשלמא אם היו אלו ה'איסורים' דברים שראויים להימנע בהם באמת אז היה לנו נחמה פורתא עכ''פ שאלו החללים נפלו במלחמה נכבדת, אבל מאחר שיתברר כוזב האמונה ממילא נמצא שאין באלו המעשים כלל מה להתבייש או להימנע מהם, וכמו שהסכימו כל שאר העולם, ויש שאדרבא לפי דברי הרופאים מועילים לבריאות ולהתפתחות האדם, ונמצאו האבות מכלים בשר בניהם על לא דבר ע"י לימודים האלו.

והן מצד מצב פרנסתם האיומה, אשר שורשה בריחוק לימוד כל חכמה חוץ מן התורה, ובתיעוב המלאכה, נכנסים לכולל ועוסקים בתורה ומקפלים הידים וסומכין על מי שחושבים שאמר והיה העולם, ומתקיים בהם פירש"י עה"פ אלהים אחרים שכ' שעושים עצמן כאחרים שאין מכיריו את עובדיהן כשצועקים להם, ע"ש.

 וכן עינינו רואות שעולה בגורל הבני כולל המוסרים נפשם עבור התורה, שעולליהם שאלו לחם ופורש אין להם ונצרכים לבריות, ואיה הבטחת התורה אם בחוקותי תלכו, ואם האמת הוא כדעת חז"ל דאינה האומנות שמעשרת א"כ למה מצינו שכל העוסקים במלאכת הקודש הם הם החיים חיי דחק ועניות, הלא
דבר הוא, ומכל זה הצער היו ניצולים אם אך הכירו האמת.

ואוי לכל אלו האומללים שניתוסף על צרתם הפלא ופלא, ע"י שחושבים
שרפואתם הוא עסק התורה, וכמאמר חז"ל עה"פ כי רפאות הוא לשקיך ולכל בשרך מרפא, ואינם מכירים שצריכים ללמוד אומנות או לרופאים פסיכולוגים או סתם לצאת מכותלי הישיבה, איש איש כמחלתו, מזניחים התרופה ורודפים אחר המחלה, אומרים למר מתוק ולמתוק מר, שמים לאור חושך ולחושך אור.

והנה ידעתי שיהיו רבים אשר יתעקשו וישיגו על דברי הנ"ל ויצעקו שלא כנים הדברים, כי נמצא בישיבות הרבה בני תורה בריאים ונורמאליים, בעלי שמחה וטובי רוח, שמחים בחלקם וששים בלימוד התורה.

והנה דבר זה אמת הוא אינני מכחישו, אבל אין בו סתירה לדברינו, כי אין רצוני לומר שכל הנכנס לישיבה מיד נשבר ונדכא, רק שיש אמנם רבים מאד שאכן נשברים ע"י הישיבות, כ"א כפי מה שהוא, וכדי הם אלו הרבים להשתדל בהצלתם.

סוף דבר, כל שוקל בצדק לא יוכל להכחיש כי הדת רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, נצבת בפני אסיריה כדב שכול עלי דרך כנחש עלי אורח, ואם יש רבים שחיים חיים חרדיים בשמחה ושלוה, יש כנגדם פי עשרה שחיים חיי יגון ואנחה.

ומפני כל זה בראותי את עוני עמי ואת הלחץ זו הדחק אשר לוחצים אותם, קמתי אני הצעיר אחרון לבית ישראל, שלפתי חרבי אזרתי חיל, טבחתי טבחי מסכתי ייני, ארים כשופר קולי בל אחשוך ולא אשוב מפני כל, האמת והשלום אהבתי ע"כ מסרתי נפשי, לאמת דברי, והיה עזרי, מאת קולמוסי, להוכיח לעין כל כוזב האמונה בראיות ברורות. ולו בשמים, היה מלא רחמים, בודאי היה מסכים, לכל אלו הדברים.

א"ד האומר לצרותינו די
הכותב בדמעות לבו
למען ישועת ישראל ונחמתו.


כל הערות או תשובות יתקבלו ברצון [email protected]




A note to the reader:

If you're reading this, please. Make a difference.

Our bachurim need change, now. The challenges described above have already pushed many off the derech, and others to engage in suicidal thoughts.

קול דמי אחיך צועקים מן האדמה.

Help spread awareness about the severe mental health struggles bachurim face, often completely unaided, by sharing this post.

 ויתקיים בכולנו במהרה יעוד הנביא ששון ושמחה תשיג ונס יגון ואנחה, בב"א.







והנה רואה אני צורך להקדים תשובה על טענה אחת אשר בכחה לעור עיני הרבים, ולגרום שיחליטו שא''א שיהיו ראיותי צודקים מבלי שיעיינו בם, ובזה היה נפסד תועלת הספר.

 והוא כי ידעתי שיהיו רבים מתופשי התורה אשר ישאלוני לאמר איך דמיתי בנפשי שכח שכלי גדולה משל רבותינו הגדולים, ושאדע את אשר לא ידעון, כי מי הוא זה שיש לו עינים לראות ולב להבין אשר יכחיש גודל עוצם כח שכלם של גדולי התורה המוכחת מתוכן של ספריהם ומודעת לנו ע''י תלמידיהם, כמו הגר''א קוטלר והחזו''א והגר''ח מבריסק ולמעלה בקודש הגרעק''א והגר''א, וכן רבותינו הראשונים וכל שאר גאוני וצדיקי ישראל שהחזיקו באמונה ללא הרף ולא הסתפקו בה כלל, ומאחר שאני מכיר בגודל שכלם איך הרהבתי עוז בנפשי לומר שאני צודק והם כולם טועים.

התשובה, כי אף שטענה זו נראית נכונה לכאורה, הדבר פשוט וברור מאד שאין בה כלום, כי הא לך לשון הרמב''ם ז''ל בפרק ב' מהל' ע''ז הל''ג בא''ד וז''ל כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי הדת מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשב ונמשך אחר הרהורי הלב כו'. כיצד פעמים יתור אחר ע''ז. ופעמים יחשב בייחוד הבורא שמא הוא שמא אינו כו'. ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא אינה. ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה. ועל ענין זה הזהירה תורה שנאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו'. ולאו זה כו' גורם לאדם לטרדו מן העוה''ב כו' עכ''ל.