Advertisement
Not a member of Pastebin yet?
Sign Up,
it unlocks many cool features!
- הדלת נפתחה בתנופה, נותנת לאוויר הקר שבחוץ לבקר בבר החמים, מכניס איתו ביחד, כמו בהילוך איטי, גבר מהפנט צועד מלא בבטחון.
- השילוב בין צבע העור השחום שלו, עיניים כחולות וחודרות ביחד עם גובהו שהתנשא למטר ושמונים היו ללא ספק גורם מכריע במרפקים שבחורות תקעו זו בזו כשהוא פסע פנימה.
- אגב כך, בתנועה סיבובית על כף היד, כזאת שאנשים אפילו לא שמו לב אליה, הסיר טבעת מהיד והחליק אותה לכיס הג'ינס המשופשף.
- ”פעמיים המשקה הרגיל,” אמר אל הברמן, נראה כאילו זאת לא הפעם הראשונה.
- וכך הוא מגיש כוס מלאה ויד ללחיצה לבחורה שזכתה השבוע, מחייכת בביישנות בזמן שהוא כובש אותה עם חיוך מזוייף ואלכוהול זול.
- ואכן, חצי שעה מאוחר יותר הם עזבו את הבר, יחדיו.
- והגבר עוד יחזור שוב, בחמישי הבא. כרגיל.
- ”מצטער מאמי, שוב לחץ בעבודה, את כבר יודעת איך זה בימי חמישי. אל תחכי לי. אוהב!”
- ענת כבר לא הופתעה, היא רגילה.
- כל חמישי נדב נעלם, עבודה, חתונה של חבר או סתם מתעכב בפקקים. אבל תמיד הוא יחזור באמצע הלילה.
- אז ענת כבר מוכנה, בקבוק ג׳ייק דניאלס על השולחן, כוסית קטנה והר ממחטות. שיהיה.
- והיא כמו מחכה להודעה חדשה או לשיחה עם קול מצטער המבשר את התירוץ התורן.
- מחכה לסימן, סימן להתחיל לבכות, וכשנגמרות הדמעות אז להתחיל גם לשתות.
- כוסית,
- ועוד אחת,
- ועוד אחת,
- עד שנגמר הבקבוק, או היא, תלוי מתי הוא חוזר.
- וברגע שקול של מפתח מגשש את דרכו אל המנעול היא מפסיקה, לעולם לא לפני, מטשטשת את הלבד עם כוסיות של משקה.
- היא לוקחת את כלי הטקס שלה ומחביאה אותם בפינה ההיא, מאחורי האגרטל. עד לשבוע הבא.
- הוא היה נכנס, בשקט, דואג לה שלא תתעורר, שוכח שבכלל הלב שלה כבר כבוי תקופה. צריך איזה ניעור, חיבוק שיחמם.
- שוכח שדווקא אותו כן צריך להעיר.
- לא מודע לכך שריח של אחרת נודף ממנו, לא יודע שכל חמישי הוא שובר עוד חתיכה מהלב שלה.
- לענת נמאס להרגיש שהיא לא מרגישה דבר, היא החליטה לדבר.
- אך מה קשה להתמודד עם האמת, קשה להטיח האשמות כאלו. אז מה אם הם נכונות.
- אז ענת קוראת לנדב, רומזת שהיחסים קרירים, אולי נצא לבלות כמו פעם, נחזיר את מה שהיה היא לוחשת לו, עם היד מלטפת, מנסה להחזיר את הנשיות שלה, את התשוקה שלו. בה.
- והוא כמובן מסכים, גבר נהדר אחרי הכול.
- רביעי בערב חיים שלי, הוא קובע, ומיד מגיעים למיטה והוא לא מבחין בדמעה שבורחת לה מפעם לפעם, כל פעם שהוא מדמיין מישהי אחרת. כן, היא מרגישה.
- היא עומדת מול המראה, כבר יותר משעה, זאת הזדמנות יחידה לזכות בלב חזרה.
- היא לא תדרוש ממנו להודות,
- לא לספר מה שהיה,
- רק שיחזור אליה, שיבין שטעה ויגיע עד אליה.
- והיא מצליחה! היא לוחצת על כל הנקודות הנכונות באותו הערב, גורמת לו שוב להתאהב בה על כוס יין במסעדה עמומה, לראות את האור שיש רק בה.
- והוא מחליט בתוכו, מחר תהיה הפעם האחרונה והוא חוזר אליה, רק אליה.
- חמישי מגיע.
- ענת עם שני בקבוקים. שני כוסות ולב מלא תקווה.
- הזמן מתקתק, הפלאפון עדיין דומם והלב דוהר על 180.
- ולפתע,
- המסך נדלק, ”יש לך הודעה חדשה אחת”
- בידיים רועדות היא מנסה להחליק את המסך, בניסיון השלישי הטקסט מכה בה:
- ”מאמי אני קופץ ללירון היום, משהו של החבר׳ה. פעם אחרונה 3> “
- כאילו מנסה לרמוז לה את האמת, אבל היא כבר מכירה אותה מזמן.
- הכוסות מתרוקנות בזו אחר זו, בקבוק שלם כבר שוכב על הרצפה, אחר הצטרף אל השולחן והוא עדיין לא שב.
- כמה רחובות משם הוא נכנס לבר הקבוע, אבל משהו שונה, הוא כבר לא קורן.
- הטבעת נשכחה על היד, והחיוך נעלם.
- לוקח לו זמן הערב, הוא לא מרוכז, נאבק בעצמו.
- בסוף כרגיל הוא מצליח, מגיע לדירה של הבלונדינית מהבר, קטנה ממנו ב5 שנים לפחות.
- ובכל זאת הוא מתלבט, אולי יוותר על הלילה ויחזור כבר לענת, לתמיד.
- בסוף נדב מחליט. הוא החליט שזהו, כבר יש לו אותה ביד למה לנסות לחפש במקום אחר,
- אז הוא יוצא בריצה, משאיר את הבחורה נדהמת עם תחתון תחרה אדום ליד המיטה.
- נדב עוצר בדרך לענת, קונה פרחים וקופסה ענקית של שוקולדים.
- שוב המפתח מקרקש בכניסה, ענת, אני כאן הוא צועק.
- אבל ענת כבר לא שומעת, היא גם לא תשמע.
- הוא מגיע בריצה, כורע בתוך שלולית של קיא אבל ענת שוכבת על הרצפה, בקבוקים שבורים סביבה ופנים מלאי דמעות שהתייבשו.
- הוא מנער אותה, קורא בשמה. צורח שהוא מצטער.
- אבל ענת כבר לא שומעת, היא גם לא תשמע.
- הפעם הוא הגיע מאוחר מידי, בפעם האחרונה שלו. ושלה.
Advertisement
Add Comment
Please, Sign In to add comment
Advertisement