‏אפליא מכותי בך – / ולא בחמה:‏
אהלום כקצב, / אהלום בך קשה,‏
בלי שנאה, כהכות / את הסלע משה –‏
הסהרה שלי / לא תדע עוד צמא,‏
‏
עת אכה בך קלוח שלא ימחה‏,‏
ואמצה מעיניך מקוי-דאבה;‏
תשוקתי התפוחה כבר כולה מתקוה‏
על מלחי דמעותיך לבטח תשחה,‏

ותצלח את הים הגדול כספינה,‏
עוד לבי השכור מן הסבל הרב‏
יהדהד בי כתף הקורא אל הקרב,‏
למשמע גניחותיך כלילות העדנה.‏

צליל פגום אנכי; צליל כושל וצורם‏
המפר תאמה של סמפוניה שמימית:‏
זו אשמת האירוניה, הצחוק המצמית,‏
שכוסס בי עד-תם, מערער, מגרם.‏

אל קולי היא פולשת, צוחת-האימה!‏
שחור-הרעל דמי הוא! הנה, בורידי!‏
הנני המראה הקודרת בלי-די,‏
שמגרה רואה בה את אפל צלמה!‏

הן אני החתך – וסכין השחיטה!‏
הנני גם הלחי – וגם הסטירה!‏
המפרקת – אך גם הגלגל הנורא!‏
התלין – אבל גם הנידון למיתה!‏

יש ערפד המוצה מלבי את הדם! -‏
הן אני הוא! חלקי עם אותם נדחים,‏
שנדונו לשקוע בצחוק נצחים – ‏
אך חיוך לעולם לא ישוב לפקדם!‏

‏* מגרה היא אחת משלוש האריניות, בנותיה של גאיה במיתולוגיה היונית. הן היו אחראיות להענשת פושעים, והיו מענות את קרבנותיהן בשוטים ואבוקות עד שאלו היו יוצאים מדעתם‏