זה רק אני והוא, הוא ואני. הם קוראים לו אוגר בגלל שהוא אוגר את המזון שלו. לי הוא נראה סתם עוד עכבר קטן ומגעיל. לא רוצה להתקרב אליו
אבל הוא מסתכל אלי בסקרנות ואני לא יודע מה הוא רוצה.. לדבר איתי או שסתם מסתכל כי משעמם לו.. הוא מגעיל אותי.
הוא ממשיך להסתכל אפילו שאני מראה סימנים שאני לא מעוניין. הוא מתקרב. הוא ממש קרוב ואני מתחיל להלחץ. הוא נוגע בי
אני לא יודע מה לעשות. אני לא זז. הוא הלך.

הציפור הלכה לה במורד הרחוב כשלפתע נשמע רעש חזק ומשונה מאחור, זה לא הפריע לה והיא המשיכה ללכת.
הרעש חזר על עצמו כמה פעמים והיא עדיין לא הסתכלה לאחור. לא היה אכפת לה. אחרי שזה נשמע יותר מדי פעמים ולא היה לה כבר עצבים,
היא עצרה והסתובבה, היא ראתה שאחרי כל מה שהיא דורכת נהרס ונחרב. אם תלך אחורה היא תמות ותעצור את ההרס
ואם תמשיך קדימה כמו תמיד ההרס רק יגדל ויגדל. במה היא תבחר? לא נדע לעולם



איני יודע איך להתחיל את הסיפור שלי... זה התחיל בלילה קסום וחשוך בו היה ערפל ערפילי מגשגש בין שבבי הרחוב כאשר היני רואה את החתול המסתורי מבצבץ לו אט אט בשולי המדרכה
רציתי לגשת ולשאול מה המרגש ובמה חופצות עיניו ולראות קצת את זיו פניו אך לא העזתי לגשת ולומר דבר. עמדתי במקום ושתקתי, פשוט קפאתי. הערפל התחיל לדעוך, והכל היה מואר וקיצי. השמש יצאה והיה חם.. החתול המסתורי התחיל לרוץ כדי לקבל קצת רוח מרוב החום הקודר, רציתי לרוץ אחריו ולהציע לו כוס מים קרים, אך התביישתי.