Shhhhh

אוקיי אז פלאש באק לכיתה ח'
  תומר ביישן רצח עוד אבל מתחיל להסתכל על מימס בניינגאג
  לא חשוב אבל לסיפור רק מתחיל לפתח יכולות חברתיןת שלא ממש היו לפני
  חבר הכי טוב שלי עבר לגור תמידית בחול ואני עובר כיתה
  כיתה חדשה עם אנשים שאני מכיר
  מתחילת השנה ילדה אחת טיפה תופסת לי את העין: היא שקטה, אוהבת לקרוא, חכמה, חמודה יותר מכל דבר שראיתי בחיים שלי (אובייקטיבית הקול שלה נשמע כמו לחישה בקול רם וזה כה חמוד), ובנוסף, כפי שגיליתי מאוחר יותר, כישרון טבעי לכל פאקינג דבר שהיא מנסה.
  אבל זה לא כזה היה חשוב לי כי פחדתי לדבר עם בנות אז לא היה כזה מה לעשות
  היא גם הייתה מאוד אופטימית וחיובית כל הזמן אבל את זה גיליתי מאוחר יותר כי בתקופה עוד לא הכרתי אותה
  אז מתישהו בכיתה ח' היה לנו איזה יומן קריאה שהיינו צריכים לעשות
  לקחו אותנו לספרייה ואמרו לקחת ספר מערימה שדפקו לנו. מלא ספרים על אהבה. אז אני לוקח ספר ומסיים לקרוא אותו ספר נורא חמוד והולסום כזה על מישהי שמתאהבת בבחור באינטרנט ואז מגלה שהוא חירש והיא סבבה עם זה וזה הולסום
  ומתברר שהיה רק עותק אחד שלו והיית אמור לעשות את העבודה בקבוצות לפי הספר שבחרת
  ונגיד היה איזה ספר אחד שהיה ממנו תשע עותקים ועבדן עליו שתי קבוצות
  עכשיו אני בא למחנכת שלי ואומר לה לגבי זה שאין לי עם מי לעבוד. ליטרלי ברגע אחרי שסיימתי להגיד למורה הילדה באה ואומרת למורה שהיא רוצה להחליף ספר כי היא לא אוהבת את הספר שלה (הוא היה ספר לא הולסום עם טיפה אונס והיא הייתה תמימה מאוד) ואני שהייתי בדרך לצאת ליטרלי הרגשתי איך המורה מסתובבת אליי וקוראת לי לבוא שנייה
  היא אמרה לי להביא לילדה שאני פשוט אגיד את שמה מעכשיו אבל אל תגיד לאף אחד כי בקבוצה רק בוצר יודע שאני מאוהב בה. אז היא אמרה לי להביא לנעמה את הספר שהיא תקרא ונעבוד ביחד. אני אומר סבבה, מספר לה קצת על הספר, והולך. למחרת היא סיימה את כל הספר (160 עמוד? בכיתה ח' אני נורא התרשמתי אבל היום אני גם מסוגל את זה ויותר) והחזירה לי אותו ואנחנו מתכננים מתי להיפגש לעבוד. עובר זמן ואנחנו נפגשים אצלה בבית והיא הרבה פחות שקטה וביישנית מאשר היא בדרך כלל. אנחנו עובדים ביחד ומדברים הרבה (אני טיפה בלחץ כי בת)
  אז אנחנו עובדים ביחד והיא מציעה את הרעיון להכין אלבום תמונות והיא תכין בובה של הדמות הראשית שהיא תצרף לאלבום תמונות כי היא מאוד כשרונית ויכולה לעשות דברים כאלה ע
  בסוף אנחנו פשוט מתיישבים והיא מתחילה לספר לי דברים ולהראות לי כל מני דברים שהיא יודעת לעשות (היא עושה דברים של קרקס. הרבה דברים. ברמה מאוד גבוהה.)
  ואני ממש מורשם
  אבל אני עוד לא מתאהב בה או משהו
  זה פשוט מתי הכרתי אותה
  אנחנו נפגשים עוד פעם אצלי בשביל לשחק קצת עם פוטושופ בשבילהאלבום תמונות
  מאז הפעם ההיא שהיא הייתה אצלי אבא שלי לא מפסיק להציק לי לגביה, והוא עדיין שואל אותי עלייה פעם בשבוע עד היום הזה
  טוב הוא התחיל להציק לי עליה רק בט', אבל אני שמתי לב רק בי'
  טיימסקיפ לכיתה ט' כי לא היה הרבה מעניין בחיים שלי חוץ משהכרתי את מאור בוזגלו והוא סיפר לי על מגשימים וזה נורא השפיע לטווח הארוך בגלל סיבות ברורות
 אוקיח
 אז בכיתה ט'
 אני איתה
 בכל שיעור
 כל יום
 ואנחנו מתחילים להכיר
 במחצית אנחנו כבר מתחילים להיות חברים
 ואני מתחיל להסתובב איתה יותר ויותר
 עכשיו היא ביישנית ולא מדברת עם אנשים הרבה אלא אם כן באו לדבר איתה (לפחות בתקופה) וככל שאנחנו מדברים רק העובדה שהיא הייתה אומרת לי שלום ומחייכת כשהייתי נכנס לכיתה הייתה ממיסה אותי
 היא הייתה כל כך חמודה וכל כך חיובית ותומכת שאני ממש התאהבתי בה
 הייתי איתה הרבה מהזמן (כי היינו בכל השיעורים יחדיו)
 וממש נהייתי שמח כשדיברתי איתה הרבה
 נהיינו חברים טובים
 היא מתחילה לספר לי כל מני דברים וזה נורא כיף כי היא נורא הולסום והיא מספרת דברים שהיא עשתה בשמחה ואני מממ פשוט כשהייתי לידה זה כאילו הייתה בועה של אופוריה. כאילו כלום רע לא יכול לקרות.
 אני מתיישב לידה במתמטיקה (כי אז שנינו היינו מצטיינים במתמטיקה ברמה מאוד קרובה אני טיפה פחות רק היום שנינו עדיין במואץ רק שהיא עדיין מצטיינת ואני מצטיינת בלהיכשל)
 ושיעורי מתמטיקה נהיים השעות שאני הכי מצפה להן ביממה
 בשבוע
 *
 עכשיו ככה זה ממשיך לאט לאט
 אני לא נפגש איתה מחוץ לבית ספר כי אני נפגשתי רק עם חבריי הזכרים
 פאסט פורוורד לטיול שנתי
 עכשיו הנה מתי העניינים נהיים הולסום
 הטיול שנתי הוא במאי, ואני כבר מפברואר בערך מאוהב בה מעל הראש. לא סיפרתי לאפחד אבל. בכל זאת, די כולם כבר שמו לב.
 האמת לו באק אפ טיפה יש לי סיפורים נוספים לפני טיפה
 וורום
 אוקיי אז היה לנו פעם משהו של התנדבות, שרצו שנתחלק למקומות התנדבות בנהלל. אני בוחר גן ירק. גם היא בוחרת. עוד איזה ערס בוחר אבל מבריז בסוף. בסוף זה רק אני והיא שם, קוטפים צנוניות בשמש היוקדת
 זה די נחמד כי אנחנו עובדים ביחד לקטוף אותן
 אבל הכיף האמיתי מתחיל כשאנחנו הלכנו לשטוף אותן
 יש כיור אחד ואנחנו צריכים לעבוד עליו ביחד. אנחנו שוטפים צנוניות ומשוחחים והידיים שלנו די ביחד כל הזמן. אני נורא נהנה כל השעה וחצי שאנחנו על זה.
 עוד פעם זה not rewind time ואנחנו נוסעים קדימה
 לפעם הבאה שיש כזו פעילות, ואנחנו לא לבד
 עכשיו אני לא איתה אלא אני קוטף דברים בזמן שהיא אורזת דברים עם כמה ילדים אחרים. בזמן שאנחנו עובדים אחד הילדים שלידי (שאני לא הכי מכיר) שואל אותי בצחוק "אה פיירמן מפחד ש[ילד שעובד כרגע עם נעמה באריזות וגם מכיר אותה] יגנוב לך את הבחורה?", מה שדי הראה לי שכולם יודעים שאני מאוהב בה. בכל זאת אני פשוט מתעלם ממנו.
 פאסט פורוורד לטיול שנתי
 כאן העניינים מתחילים להיות מאוד הולסום
 ומאוד עניינים
 אנחנו נחזור עם הסיפור הזה אחרי הפרסומות
 אוכל לתולעים! לא, לא תולעים של הגינה, לא תולעים ל המחשב, תולעים של בני אדם! התבלין המיוחד הזה מיועד לאנשים קקות שחיים על חשבונך ואין להם תכונות שמפדות את עצמם! רק תנו שפריץ אחד על הסנדוויץ' ותגישו להם ותראו שהם לא יציקו לכם יותר! התקשרו היום לארל השקרן 1-888-שקרן ותשיגו את האחד שלכם! אזהרה, אוכל לתולעים© הוא למעשה רעל עכברים וכל אכילתו, עיכולו והכנסתו לגוף אינה מומלצת לעשות בידיעה. אוכל לתולעים© אינם אחראיים למוות בטרם עת הנגרם ממגע במוצר זה. אין כפל מבצעים.
 אה גם פרט שולי שלא סיפרתי בכל הגרלת זוגות במהלך השנה יצא לנו להיות ביחד
 אז ביום הראשון של הטיול השנתי ט' אני מטייל איתה כמעט כל היום יד ביד (בערך, ככה חבר שלי מעיד, אני כבר לא בדיוק זוכר)
 בסוף היום אנחנו באיזה בונקר מעל סוריה ונותנים לנו זמן חופשי לטייל
 בבונקר
 אז אני נכנס איתה ועם החבר הכי טוב שלי לבונקר
 ובבונקר אין אור אז אנחנו מאבדים את חבר שלי
 ומחזיקים ידיים כדי לא לאבד אחד את השני
 בתכלב זה היה איזה שתי דקות בתוך הבונקר אבל עדיין
 קיצר
 כשיצאנו ירדנו מהגבעה של הבונקר לכיוון האוטובוסים כי כבר חקרנו את השוחות והתותחים והשטויות ולא רצינו להיכנס לחנות
 ואני רואה את החברה הכי טוב של נעמה הולכת בדרך אלינו ואני מניח שנעמה תלך תדבר איתה ואני הולך לצוק להסתכל על הנוף המדהים של השקיעה עם הציפורים
 טוק טוק פה זה נהייה מעניין
 אני בוהה בנוף איזה עשר שניות ואז מסתכל שמאלה ואני קולט אותה עומדת לידי ומסתכלת עליי, כאילו מחכה למשהו
 ואני אומר לה, "גברת אובמה, מה את עושה פה בישראל?"
 סתם
 פה המוח שלי נכנס לmode אולטרא פאניקה
 אני עומד ובוהה בה איזה 10 שניוך בזמן שבראש אני מנסה לבריין את עצמי לספר לה
 אבל... אני לא מצליח. אני לא מוכן עדיין. לא היה לי זמן להכין את עצמי. לא סיפרתי לאף אחד, ובטח שלא יכולתי לספר לה
 אני אמרתי "מזג אוויר יפה היום אה?"
 הברה מומנט הכי אדיר מימדים בחיי
 כן
 אני אמרתי את זה
 היא צוחקת ואנחנו מתחילים לשוחח casually
 אחר כך מסתכלים עוד על הנוף ואנחנו מסתובבים ואנחנו הולכים לאוטובוס ובאוטובוס היא ממשיכה לספר לי בשמחה על דברים ואני לא נותן למה שקרה להפיל אותי.
 בערב אנחנו לא עושים הרבה
 האוכל בסדר, מחייכים אחד לשני בארוחה כשנכנסים כרגיל (אנחנו לא באותו שולחן)
 פאסט פורוורד לדיי 2
 אותו דבר במהלך היום, אני איתה בטיול ובאוטובוס וגם עם חבריי. אנחנו מטפסים על איזה הר ושנינו מסיימים ראשונים.
 קפצנו לערבצ אני בחדר עם שני חבריי הכי טובים (הייתי בקבוצת העשרים הילדים שקיבלה את החדר הכי טוב במחנה - כלומר חדר אמיתי ולא אוהל ברזל מוות)
 והם מתחילים לשוחח והחבר הכי טוב שלי אומר היי איפה תומר היית כל היום? והשני אומר הוא היה עם נעמה כל הזמן הייתי איתם ראיתי
 וחבר שלי כזה כן וואי אתה באמת כל הזמן איתה
 ואז יש לו קליק
 "אתה מאוהב בה זהו קלטתי"
 : אני פשוט עונה להם שאני מתעלם מהאמירה הזאת
 : והם ממשיכים
 : כזה "אני אשתמש בזה כנגדך ואנחנו יודעים את הסוד שלך"
 : ואני ממשיך להגיד שאני מתעלם
 : ואני כזה הולך למלא מים
 : ואני עומד בדלת שומע אחד מהם צועק "אתה לא יכול להכחיש כלום"
 : ואני מסתובב ואומר לו בקור רוח "אני לא הכחשתי שום דבר. אני פשוט התעלמתי ממכם."
 : תוך כדי שאני יוצא אני שומע את ה OOOOOOOOOOO
 : מאוחר יותר נעמה והרבה ילדים אחרים באים אלינו לחדר לשחק דמוקרטיה
 : אני יושב לידה ואנחנו נהנים
 : נהייה גזעני מהר מאוד אבל היא אוהבת הומור שחור אז הכול סבבה
 : זה גם מאוד מפתיע בהתחשב לאישיות שלה אבל בסדר
 : כי היא טבעונית לא תפגע בזבוב אבל הא הא נאצים
 : בסוף היא הולכת ואנחנו הולכים לישון
 : יום שלישי של הטיול היום האחרון
 : ממשיכים לטייל ביחד
 : אה משהו לגבי היום השני של הטיול בואו נחזור
 : האמת פשוט אחד מהימים של הטיול לא יודע כבר איזה
 : הייתה איזה פרחה בכיתה שלי שכל הזמן באה ומנסה לחבק אותי בלי סיבה ואני לא מחבב אותה בכלל בגלל שאיך היא מתנהגת בדרך כלל (זבל), ואני כבר יודע איך להתחמק ממנה נורא smooth. אז אני עומד עם נעמה באיזה הפסקה והפרחה באה ומנסה לחבק אותי ואני מתחמק בין הידיים שלה והולך לאנשיהו ומאחורי אני רואה את הפרחה מסתובבת לנעמה ושואלת אותה "למה הוא לא מתנהג ככה איתך?" ואני פשוט כזה "oh shit" אבל השמחה והאופוריה אוכלים את זה די מהר
 : אוקיי באק און טראק
 : אנחנו בנקודת החצי של הסיפור וואי וואי הגזמתי
 : מצטער פשוט כשאני מדבר עליה אני לא מסוגל להפסיק
 : אז היום השלישי של הטיוש
 : כמו שתי הימים הקודמים
 : היא לוקחת איזה מקל ומתחילה לסובב אותו בצורה מה זה כשרונית ואני פשוט מסתכל מלא זמן
 : ואנחנו עולים על איזה גבעה ואז מתיישבים על הפסגה ומחכים שם ביחד עם חבר ומדברים
 : אחר כך אנחנו נוסעים ליעד האחרון של הטיול
 : נחל כלשהו שהפעילות הייתה ששחינו בו
 : וכמעט כל חבריי לא רצו
 : אז זה היה פשוט אני והיא
 : והנחל היה כאוס
 : ואנחנו הלכנו ביחד בנחל
 : לה יש שיווי משקל יותר טוב ממני בגלל הקרקס ואני נפלתי כמה פעמים ושתיים מהן היא תופסת אותי
 : זו הייתה נראלי החוויה הכי טובה שלי איתה
 : זה היה נורא כיף
 : הייתה פעם אחת שנפלתי והיד שלי בטעות נגעה לה בטוסיק ואני התנצלתי והיא אמרה שהכול בסד והמשכנו ללכת
 : דרך אגב שחינו בביגוד מלא אז אל תתחיל עם רעיונות
 : אחרי שיצאנו מנחל והתלבשנו עלינו על אוטובוסים נפרדים לישובים ונפרדנו

 : אחרי הטיול אני הולך ומספר לחבר הכי טוב שלי מחו''ל על הסיטואציה ואז אני מתחיל לנסות לתכנן איך אני אספר לה. כי אני הייתי חייב. מאוד.
 : קיפ אין מיינד
 : היא הייתה מאוד תמימה אז לא היה לה מושג אפילו
 בלה בלה יאדא יאדא יום שלישי השישה ביוני. אני אומר לה בסוף שיעור מתמטיקה שיש לי משהו לספר לה בעוד שבוע. מה יש בעוד שבוע? יש יום בריכה שנוסעים אליו באוטובוס ואני יושב לידה באוטובוס אז המוח האידיוט שלי חשב שלספר לה שאני אוהב אותה עשר דקות לפני שאני אצטרך לראות אותה מסתובבת בתחתונים יום שלם ושנינו ביישנים מאוד זה רעיון טוב. כל הכבוד לי.
  במהלך השבוע אני מפנטז על הרגע ומכין את עצמי במוח בלי הפסקה
  תוך כדי אני מדבר עם חבר ולא שם לב למה שהוא כותב
  באמצע הוא כותב "מה אם אני אגלה לה עכשיו" ואני לא מקשיב כי עסוק במוח, ופשוט אומר אוקיי והוא כזה אתה בטוח ואני לא רואה כותב אוקיי ואז הוא גילה לה. זו הייתה טעות מאוד גדולה.
  יום אחרי זה אני בא מיד אני שם לב שהיא קצת מתנהגת מוזר
  אבל אני לא נותן לזה לעלות לי לראש ונשאר אופטימי
  ביום שלישי. ה-13 לחודש, 2017, בשעה 8:43, אני לידה באוטובוס
  "היי נעמה, את זוכרת שאמרתי לך שיש לי משהו להגיד לך?" "כן" "אז הנה אגיד עכשיו" "אנ-א-אני .." אני פאקינג מרגיש את עצמי נחנק. נחנק יותר משאי פעם הרגשתי את עצמי. אני נורא פחדתי. נורא. התפחלצתי במקום.
  היא סיימה לי את המשפט
  "תומר? כן אני יודעת"
  סתם
  היא סיימה לי את המשפט
  "זה מה ש<שם של חבר שלי> אמר לי?" "כן" "אה אוקיי" "פיו, זה מרגיש ממש טוב להוריד את זה מהלב" אני אומר תוך כדי שהצוואר עדיין לחוץ יותר מתאלת סואץ
  תעלת*

  שנינו נורא נבוכים
  לא ממש אומרים יותר מדי
  היום ממשיך כרגיל
  יום בריכה
  אני מפחד להוריד חולצה ביום בריכה כי מתבייש
  בסוף היום אני באוטובוס. בנסיעה חזרה אני כבר לא זוכר אם ישבתי לידה
  אחרי זה עובר לאוטובוס חזור
  מקבל מייל שהתקבלתי למגשימים (כמה פואטי ברגע שאני הבכתי את עצמי מאוד מול מישהי שאני מאוהב בה התקבלתי למגשימים)
  זה היה היום הכי גדול בחיים שלי
  היום הזה השפיע לי על החיים בצורה יותר גדולה מכמעט כל דבר אחר בחיי
  לא יודע
  היום שנולדתי למשפחה לבנה
  אחרי הצהריים אני מקבל ממנה הודעה בוואטסאפ
  המשך השידורים יבוא לאחר הפרסומות!
  אוכל למטוסים! האוכל שאף אחד לא מבין מה הקטע איתו, עכשיו אפילו יותר! זוכרים את צ'אבס מאלון? זוכרים את הקטע האגדי "אז מה הקטע עם אוכל במטוסים? מה הקטע איתו?"? אז תשמחו לשמוע, שאנחנו שיפצנו את הקטע! עם טכנולוגיה חדשנית שנקראת "ל' השיוך", האוכל למטוסים ייתן לכם אפילו פחות הגיון! התקשרו היום לארל השקרן, 1-800-ארל ותקבלו את האוכל שלכם למטוסים! אזהרה: אוכל למטוסים© אינו מיועד למטוסים הרי ומטוסים הם כלי תחבורה מתכתיים האינם מסוגלים לצריכת מזון. אוכל למטוסים© בנוסף אינו מיועד לאנשים המזדהים מינית כמטוסים. ניתן החזר אריזה בפיקדון.
  היא אמרה שהיא מתנצלת שהיא לא אמרה כלום במהלך היום, היא הייתה מאוד נבוכה, אבל היא אמרה שהיא מאוד שמחה שאמרתי וגאה בי על כך שאזרתי אומץ לספר לה, עם כמה שהיא מבינה שזה קשה ומביך. היא הייתה נורא נחמדה ומעודדת, כמו שהיא תמיד. והיא אמרה שהיא מצטערת אבל היא לא מרגישה כמוני. זה לא פגע בי, אני הייתי מוכן לכך שהיא תדחה אותי, אני הייתי סבבה, רק רציתי שהיא תדע, וככה כתבתי לה. כתבתי גם שרציתי גם לספר לה למה אני כה מחבב אותה, אבל רק לספר לה שאני אוהב אותה זה כבר קשה מספיק. היא אמרה שזה לגמרי בסדר ומשם די השתתקנו.
עד סוף השנה היא עדיין הייתה מאוד נבוכה לידי וגם אני טיפה אבל לא נתתי לזה להוריד לי את המצב רוח. ביום האחרון לפני השנה הייתה לכיתה שלנו מסיבת לילה בריכה בבית של הילד העשיר שיש לו גם בריכה וגם ג'קוזי. ישבתי לידה ביום הזה במעגל בהתחלה (עשו מעגל כי פעילות של בצפר) והיא לא הייתה נבוכה ממש עכשיו כשאני חושב על זה. אבל אני כבר לא זוכר. ישבתי לידה וליטפתי איתה את הכלב של הילד העשיר (היא אוהבת חיות). משהו נוסף ששמתי לב הוא שהיא התלבשה מאוד חשוף בצורה לא מתאימה להתנהגות המופנמת שלה בכלל.
כאילו, אני לא יכולתי לעשות כלום לגבי זה, אבל כשאני יושב לידה והצווארון של השמלה שלה נמוך יותר ממני והיא לא טרחה אפילו ללבוש חזייה אם אני זוכר נכון (אחרי הכול היא אחר כך הלכה ללבוש בגד ים, אבל למה לא ללבוש אותו מלכתכילה), זה גרם לי למבוכה קצת. אבל ההולסומנס הכללי שלה סידר לי את הראש והכול היה טוב
  אחרי זה היה זמן חופשי בבריכה ואני חייב להודות שמה שעשיתי היה טיפה סטוקרי. אני כאילו הייתי בבריכה ובג'קוזי כדי לדבר עם חברים שלי ולשחק איתם אבל כל הזמן נשארתי באחד מבן השתיים שהיא הייתה בו. כשהיא עברה לג'קוזי גם אני עברתי, או כראיתי שחברות שלה יוצאות אני יצאתי גם כדי שהיא תעקוב אחריהן ואני כבר אהיה שם וזה לא יראה סטוקרי. באיזה שלב אבל נשארנו רק אני והיא בג'קוזי כי כולם יצאו. אז שנינו יצאנו ועברנו לבריכה. טוב, אני עברתי לבריכה. היא יצאה החוצה והתלבשה. שאלתי אותה אם היא הולכת הביתה והיא אמרה שכן ואמרתי לה להתראות.
  למחרת היום האחרון של השנה. לכיתה שלנו יש פעילות שכל תלמיד מקבל מחברת ותלמידים אחרים רושמים לו במחברת ברכות. הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת למחברת שלה ולכתוב לה. כתבתי לה, בעמוד הראשון, ברכה לחופש. כתבתי גם למה אהבתי אותה כל כך, ואמרתי דברי פרידה לקיץ הקרוב. הוספתי גם לב בסוף.
  זה היה בעמוד הראשון, אז כל מי שכתב לה כנראה ראה את זה.
  (היית יכול לקרוא מחברות ל אחרים)
  הסתכלתי מה היא כתבה לאחרים ומה לי. היא כתבה לכולם אותו דבר, לחלק יותר ולחלק פחות, אבל לכולם די את אותו הדבר. לי היא כתבה מעט. ממש מעט. זה היה נראה לי הדבר הראשון שבאמת הכאיב לי. יכול להיות שפשוט הייתה מהאחרונים שהיא כתבה להם ולא היה לה כוח כי היא כתבה לכולם, או שלא יודע מה, אבל אני הרגשתי טיפה כאב מהעובדה שהדבר היחיד שהיה לי מעבר לברכה הכי מינימליסטית שראיתי שהיא כתבה היה "שיהיה לך קיץ נעים!" וגם ראיתי שהיא רצתה לכתוב "מנעמה" לפני זה, ולסכם את זה במשפט אחד, אבל היא קשקשה על זה והוסיפה את השיהיה לך קיץ נעים. אני הרגשתי כאב. כל החברות שהייתה לנו, מה קרה? האם העובדה שסיפרתי לה לא היה אמור לקרב בינינו רק? היום אני מבין שלספר לה שאני מאוהב בה ושזה יקרב בינינו עוד יותר, למרות היותינו ביישנים מאוד, הייתה סיטואציה לא הגיונית בכלל. אבל אז זה כאב. כל בת אחרת בכיתה (פרט לשתיים שלא כתבו לי) כתבו יותר ממנה. אבל לא יכולתי לכעוס. לא ממש ידעתי מה להרגיש. פשוט תחושת ריקנות קלה.
  בכל זאת, אמרתי לעצמי, טוב. עד שנה הבאה זה יעבור.
  במהלך הקיץ לא קרה הרבה. שאלתי אותה פעמיים מה נשמע איך הקיץ והיא פשוט ענתה "בסדר". וזהו.  בקיץ ההוא גם הייתי במחנה קיץ כלשהו. במחנה הזה מישהי התחילה איתי. זה היה מצחיק. היא באה אליי כזה היי אתה נראה די חכם בטון מאוד פלרטטני. עכשיו אני, שלא היה לי שום מושג מה הולך, הגבתי בבלבול רב. למה ילדה יפה לא מהקבוצה שלי דיברה איתי ולמה היא דיברה ככה מוזר? אני הגבתי בבלבול כמה פעמים עד שהיא הלכה. ובאיזה שהוא שלב הבנתי שהיא התחילה איתי והתפוצצתי מצחוק. לא שמתי זין כמובן, היא התחילה די עם כולם כי היא לא רצתה להיות לבד בנשף. אבל זה היה מה זה צחוקים.
  זה לא קשור לסיפור עם נעמה סתם סיפור
  כשאני חוזר מהחופש ומתחיל את כיתה י', כמה דברים משתנים
  1. אני כבר לא עם נעמה בכיתה. עכשיו יש לי איתה רק שיעורי אנגלית ומתמטיקה משותפים, ובהם היא יושבת ליד חברה שלה.
  2. אני לחלוטין מתפחלץ מהמחשבה לדבר איתה
  אני מפחד מדי להגיד לה שלום אפילו
  ואני לא מבין למה
 אני יודע שזה לא אמור להיות, אבל אני נבהלתי כל כך רק מלראות אותה, פחדתי מאוד לדבר איתה, ואני ממש ממש לא אהבתי את זה. אמרתי לעצמי שעד אמצע השנה זה יעבור, אבל זה לא עבר. כאן זה איפה עשיתי descened להיות אדג'י depressed מימ קיד כי לא יכולתי להתקרב להולסומנס שלה. זה לא הסיבה האמיתית. הסיבה האמיתית היא שנהייתי נורא עצוב לגבי כך שלא יכולתי לדבר איתה. נורא נורא התגעגעתי לט'. תוסיף עם זה קצת דרמות במשפחה לגבי אח שלי הערס שגרמו לי לגור מחוץ לבית לכמה שבועות ואני נהייתי די עצוב. הייתי בוכה לא מעט. גם הייתי שמח הרבה, בגלל מגשימים שנכנס לי לחיים, אבל הייתי בוכה גם לא מעט. במחצית השנה אני עדיין לא יכלתי לדבר איתה. הפעמים שכן דיברתי איתה היו רק בגלל שחבר שלי אמר לה משהו תוך כדי ששוחחנו. אבל לקראת סוף השנה אני כבר מתחיל להיות יותר בטוח בעצמי כשאני אומר לה שלום ולהתראות.
 קיצר הייתי פטתי
 בשבועיים האחרונים של השנה היא לא מגיעה לבית ספר
  ביום האחרון של בית ספר אני כותב לה ושואל איפה היא הייתה. היא אומרת לי שהיא אושפזה בבית חולים בגלל משהו בבטן. במהלך החופש פעם בכמה שבועות אמרתי לה שלום ושאלתי אותה מה נשמע והיא ענתה לי שהיא עדיין באשפוז בית ומאוחר יותר שהכול בסדר.
  כיתה י' לא הייתה מאוד איוונטפול בכל מה שקשור אליה הא
  אבל מגשימים הביאו לי הרבה כוח לחיים
  זה ואיזה משחק ששיחקתי  שבתחילת השנה החלטתי להרים את הכפפה ולעשות שלב למשחק הזה (תחרות הכנת שלבים שכל משחק הוא תחרות אחת אז אני שיחקתי בתחרות השנייה והכנתי שלב לתחרות השלישית בתחילת שנת י''א)
  בי''א אני כבר התחלתי להיות הרבה יותר טוב חברתית. אבל עדיין פחדתי לדבר איתה
  אמרתי לה שלום ולהתראות מדי פעם וכו' וכו'
  באיזהשהוא שלב שמתי לב שהיא התחילה לבוא לבית ספר רק יומיים בשבוע.
  לא שאלתי אבל למה כמ התביישתי
 התחלתי לחזור אחורה ברמת נוחות של הדיבור איתה.
  החלטתי לקחת ריטלין למתכונת בהיסטוריה למרות שהוא תמיד היה משאיר אותי אחרי במאניה דפרסיה
  אחרי המתכונת נשארתי בכיתה ובכיתי איזה שיעור וחצי. המורים פשוט נתנו לי למרות שהייתה פעילות כלשהי. עברו לי הרבה דברים בראש.
באיזה יום אחד בשיעור רובוטיקה פרצתי בבכי שקט מתחת לשולחן למשך איזה שלושה שיעורים. הראל ישב לידי ושם לב ושאל אותי כמה פעמים מה קורה אבל לא יכולתי לענות. הסיבה לבכי הייתה שהמוח שלי הבין שדפקתי את זה. שאני הגעתי למצב שאני לא מסוגל לדבר איתה יותר ו(ככה האמנתי באותו הרגע) לא אוכל גם לדבר איתה יותר. אחרי רובוטיקה הלכתי ובכיתי בכיתת האם שלי במהלך ההפסקה הגדולה, לבד. דיברתי עם חבר שלי מחו''ל והוא נתן לי pep talk. מאוחר יותר גם חברים שלי שאלו אותי בוואטסאם בפרטי אם הכול בסדר. כאן החלטתי שאולי כדאי לי לשמור פחות לעצמי והתחלתי לספר לחלק מהחברים הקרובים שלי את הסיפור עם נעמה והרבה מהם היו נורא תומכים. עם התמיכה שלהם נהייתי פחות ביישן לידה, ומדי פעם גם ישבתי ודיברתי איתה
  גם התחלתי לחבק מדי פעם את אחת הבנות בכיתה שלי שהכרתי וזה העלה לי את המצב רוח
  אפילו שזה היה כזה פעם בחודש חיבוק של כמה שניות כי הייתי ביישן אני עדיין השתפרתי
  יצא לי הרבה יותר לדבר עם נעמה
 אם בפעם ההיא בתחרות תחפושות כיתתיות שישבתי לידה באמפי ודיברתי איתה שעתיים וחצי ואז נתתי לה לבדוק ציון בגרות בטלפון שלי כי לה לא עבד. גם גיליתי למה היא לא הגיעה לבית ספר כה הרבה, היא הלכה לבית חולים כמה פעמים בשבוע בגלל משהו שהיא אמרה שהיא לא אוהבת לדבר עליו
יצא לי כמה פעמים לשבת איתה אחרי מבחנים או בטקסים בבית ספר או משהו וסתם לדבר והתחלתי להיות יותר בטוח בעצמי
נראה לי זה הגיע למצב שאני בטוח בעצמי כשאני אמרתי לה מזל טוב ביום הולדת שלה שהיה באחד באפריל.
כמה ימים אחרי היום הולדת שלה דיברתי עם נועהעמר והיא התחילה לשאול אותי על בנות ושלחתי לה את זה
בכיתה ח' אני נתקעתי לבד בעבודה על ספר כי זה היה לפי ערמות ספרים והספר שאני בחרתי היה רק אחד ממנו ואז היא החליטה להחליף ספר והיא עברה לעשות איתי את העבודה ואני נפגשתי איתה לצורך העבודה והיא הבנאדם הכי נחמד ונעים שאי פעם הכרתי ממש אהבתי אותה
אה ואז לא ממש דיברתי איתה יותר מדי עד ט' שבט' הייתי איתה בכל השיעורים אז דיברתי איתה הרבה יותר ורק התאהבתי בה יותר (עד למצב כי היא כל מה שחשבתי עליו כל הזמן הייתי שמח תמיד) לאט לאט נהיינו חברים ממש טובים והתחלנו להסתובב ביחד ועקבנו אחד אחרי השני כל הזמן לכל מקום והייתי נורא שמח והיא חייכה כל פעם שראתה אותי וזה פשוט עשה לי חמים ונעים בלב. ישבתי לידה בשיעורי מתמטיקה ואלה היו השעות האהובות עליי ואני נהניתי מכל רגע הייתי עם חיוך תמידי של שמחה. כל הזמן שאלתי לשלומה והיא הייתה אומרת שהיא ממש שמחה שאכפת לי ממנה כל כך וזה פשוט הרגיש מדהים.
בטיול שנתי היה הימים הכי טובים בחיי. שלושה ימים שטיילתי איתה יד ביד. היו שני היילייטים, בסוף היום הראשון הגענו לבונקר על הר ליד הגבול עם סוריה, נכנסו לתוך הבונקר והיה חשוך ולא ראינו כלום אז היינו צריכים להישאר אחוזים ידיים כדי לא להיאבד. אחרי שיצאנו מהבונקר (זה היה זמן סיור חופשי) ירדנו למטה בגבעה חזרה לכיוון האוטובוסים. ראיתי חברות שלה הולכות לעברנו והנחתי שהיא תלך לדבר איתן והלכתי לעמוד ליד קצה הצוק ולהסתכל על הנוף. כשעמדתי שם והסתכלתי לשמאלי ראיתי אותה עומדת לידי, מסתכלת עליי עם חיוך. הסיטואציה הכי רומנטית שהייתה לי בחיי. נוף מדהים, שקיעה, מדהים. כל חלק במוח שלי רצה שאגיד לה, אבל לא הייתי אמיץ מספיק. אמרתי מרוב לחץ "מזג אוויר יפה היום". נשבע. ביום השלישי היה איזהשהוא נחל ששחינו בו (עם בגדים נורמליים) ועשיתי את כל השחייה איתה וזה היה נורא נחמד. מעדתי על ענף והיא תפסה אותי.
ציינתי גם שהקול שלה הוא כה חמוד שהוא ממיס אותי? היה לה קול שהוא כמו לחישה נעימה והייתי נמס מרוב שזה היה חמוד. היא גם ממש ממש חכמה (מאיות בהכול) ומוכשרת בהכול, ידעה לתפור לעצמה בובות, לפסל בכל חומר שיש, הופיעה בקרקס עם מופע שהיא נתלית על סוג של יריעה ועוד מלא דברים, והייתה את הפעם שעשינו עבודה בספרות ועשינו אנימציה וגרמנו לדמויות לדבר בעברית בעזרת תעתיק אנגלית, זה היה כיף. בסופ השנה. אני זוכר את זה בדיוק, היום הכי גורלי בחיי. אמרתי לה שבוע לפני שיש לי משהו להגיד לה. ב13/6/18 שעה 8:41 אני אמרתי לה על האוטובוס לפעילות כלשהי (אז חשבתי כי לא יהיו לי הזדמנויות אחרות) שאני מאוהב בה. לא רציתי לצאת איתה, פשוט הייתי מאוהב בה מעל הראש. אבל לא הצלחתי להגיד את זה. זה היה קשה מדי. אני הייתי ביישן, וגם היא. אבל, בגלל שהיא מלאך, היא סיימה את את המשפט בשבילי. היא אמרה את ה"אוהב". מתברר שהיא כבר גילתה ממקור אחר. מן הסתם, זה היה ברור נורא, הסיבה היחידה שהיא לא ידעה מקודם לכן זה כי היא הייתה תמימה ובמילותיה "מעולם לא חשבתי על אהבה לפני שאמרת לי". שנינו היינו נורא מובכים כל היום. אני הייתי לחוץ וניסיתי להישאר קול או משהו, כאשר מבפנים אני צרחתי. אחרי הצהריים היא כתבה לי הודעה יותר מפורטת עם תגובה למה שעשיתי. היא אמרה שהיא לא מרגישה כמוני והיא הייתה ממש מעודדת לגבי כך שבאמת אמרתי, היא החמיאה לי על האומץ. אני הייתי שמח. לא היה אכפת לי שהיא לא אוהבת אותי בחזרה. אני אוהב אותה אז אני הייתי בשמחה נשאר חבר שלה גם אם היא לא מרגישה כמוני. באותו יום גם גיליתי שהתקבלתי למגשימים. יום גדול בחיי.
הכמה ימים הבאים היו כרגיל. עדיין מובכים אחד ליד השני אבל. בקיץ שאלתי לשלומה קצת. בבוא י' אני הייתי לחוץ מדי אפילו להגיד לה היי. אני לא יודע למה, פשוט כל פעם שרציתי להגיד לה שלום, משהו, לא יודע, נכנסתי למצב פארנויה מן. אם כן הייתי אומר משהו הייתי מיד נכנס למצב ABORT ABORT ABORT ABORT ומנסה לצאת כמה שיותר מהר. דיברתי איתה אולי 10 פעמים כל השנה. זה היה נוראי. בלי החיבה והחיוביות שלה (היא ראתה בכולם רק טוב) ועם התסכול שאני מפחד לדבר איתה הביטחון העצמי שלי ירד המון. נהייתי עצוב מאוד לכמה זמן. כיתה י' הייתה שנה לא טובה בשבילי. השנה אבל. קצת התעשתתי. הביטחון העצמי שלי חזר. אני עדיין לפעמים לחוץ לידה, אבל אני מדבר איתה. היו כמה פעמים שפשוט ישבתי ודיברתי איתה במשך איזה כמה שעות לבד וזה נעים. אני מרגיש יותר בנוח לפנות אליה ואני פחות לחוץ. היום איחלתי לה ברכה מיוחדת ומושקעת,
בתחילת החופש אמרתי לה שיהיה חופש נעים ובירכתי אותה במשהו ואז התחלנו לשוחח איזה שעה וככה כל יום דיברנו קצת מאז והיא גם שלחה לי לפעמים תמונות של עצמה ודברים שהיא מכינה (שזה נורא מפחיד כי היא מוכשרת פחד כאילו זה דברים שגם לוקחים המון זמן וגם כל כך הרבה דיוק הולי שיט)
וגם מתישהו אמרתי לה משהו על כך שאני אתן לה חיבוק בגלל משהו והיא אמרה חח סבבה ואני כזה סלטות בבטן אבל רוב הסיכויים שאני עדיין אהיה ביישן מדי במציאות אבל קיצר עכשיו אני טוב טוב הכול טוב