משיעבוד לעיבוד – מבוא לעולם הרומנים הקלילים

החוויה הראשונית שלי עם רומנים קלילים הייתה לפני מספר שנים. אז, כצופה נלהב, לראות עותק פיזי שוכב מול עיני, תוכן המקור של יצירה אשר סטודיו יזע על מנת להטיל עליו את קסם ההנפשה, היה כמו למצוא אוצר. הרמתי כרך של "Spice & Wolf", בהתלהבות יתרה, והתפלאתי למצוא ספר כשאר הספרים ולא מנגה.
"מניין הגיע לו ספר לשורות המנגות?" שאלתי את עצמי.
לאורך השנים שעברו מאז, התחלתי להכיר יותר ויותר אנימות שעובדו מרומנים, אך לעולם לא הבנתי בדיוק מה מקומם בתעשייה, האם הם נכתבים על מנת להיות מעובדים בהמשך דרכם או האם הם פשוט ספרות נוער סטנדרטית שמוצאת את מקומה בתוך מנוע ענק ששוקק לחומרי דלק שיזינו אותו.
קודם אקח צעד אחורה ואצלול אל תוך הרקע ששוכן מאחורי אותם ספרים.
רומנים קלילים(Light Novel) הם סוג נובל יפני בדיוני המיועדים בדרך כלל לקהל הנוער, כאשר היקף העמודים לכרך לא יעלה באופן סטנדרטי על כ300 עמודים. אלו הם לא בהכרח סיפורים "קלילים" מבחינת תוכן - היכולת שלהם להעביר תוכן מותח או מרגש אינה פחותה. לרוב רומנים אלו יבואו עם איורים המצוירים בסגנון מנגה על הכריכה ומדי פעם לאורך הרומן, אך הם יכולים גם להופיע ללא אף איור.
המונח "לייט נובל" הוא הלחם מילים שאולות מאנגלית אשר מצא את דרכו לשפה היפנית כביטוי בפני עצמו.
כאשר אחדים מבין הרומנים הקלילים אינם קלילים כלל, למשל במקרה של "Horizon in the Middle of Nowhere", שם מספר העמודים נמתח מ700 ל900, יש צורך בדרכים אחרות על מנת למתג ספר בדיוני כלשהו כרומן קליל.

רומנים קלילים תלויים רבות במיתוג שלהם. מוציאים לאור ביפן מחלקים את הוצאותיהם למותגים("Bunko", מ"Bunkobon", המילה ביפנית לספר קטן בעל כריכה רכה), ותחתיהם משווקים הרומנים הקלילים. לתאגיד Kadokawa ישנן מספר הוצאות לאור, כל אחת בעלת מותג משל עצמה לרומנים קלים. למשל, המוציא לאור Kadokawa Shōten אשר תחתיו המותג Kadokawa Sneaker Bunko, שמשווק רומנים המיועדים לקהל הגברי במהותם(Suzumiya Haruhi, Another,Hyouka). ישנו המוציא לאור אשר גם חלק מאותו תאגיד, Media Factory, אשר תחת המותג MF Bunko J מוציא רומנים קלילים המיועדים לבנים מתבגרים, בעיקר מיני עלילות Rom-Com והארם(כמו Haganai, Infinite Stratos וRe:Zero). מותג ASCII Media Works, Dengeki Bunko, הוציא תחתיו לאור רומנים מפורסמים כמו Toradora, Shakugan no Shana, Toaru Majutsu no Index וגם Sword Art Online, ומוכר בזכות תחרות שנתית אשר המוציא לאור מקיים (Dengeki Novel Prize) למציאת כותבים כשרוניים, ובזכות נוחות הקבלה לכותבים חדשים.
קהל היעד העיקרי נותר בנים מתבגרים ורבים מהרומנים הקלילים חוזרים על מוטיבים המיועדים לאותו קהל יעד - למשל דמות ראשית שאינה מודעת כלל לכך שמישהי כלשהי מאוהבת בו למרות נסיונות חיזור אגרסיביים, או דמות ראשית בעלת כוח על טבעי יוצא דופן, ומסתירה את הפוטנציאל לכוחה מסובביה.

במהלך של חברות ההפצה לאורך שנות ה-70 וה-80, מאיירי מנגות מפורסמים איירו עבור ספרים ששווקו תחתן, ומשכו אליהם חובבי מנגה ואנימה סקרנים שהבחינו בסגנונות הציור.  מנהל מערכת של פורום מדע בדיוני ופנטזיה תחת Nifty Serve BBS בשם קאמיקיטה קייטה שם לב לתופעה בסביבות 1990 וטבע את המונח לאותם רומנים המשווקים בדרך זו כ"רומנים קלילים", אך המונח נכנס לשימוש רק שנים מאוחר יותר. נהירה של קוראי מנגה אל תוך הספרות יצרה תחום אפור חדש בו ישנם ספרים המכילים איורי מנגה, בניגוד לאיורים היותר מסורתיים או מערביים ששלטו בכריכות של הספרים עד אז. דבר זה נותן הסבר להפיכה של הרומנים לרומנים אשר מהווים חלק מתעשיית האנימה והמנגה בפרט ועולם האוטאקו בכלל, אך הם אינם מספקים את ההסבר לקשר בין הרומן הקליל לעיבודי האנימה והמנגה הנעשים לו.
ניתן להגיד שהכל התחיל בחברת Kadokawa, אשר נוסדה בשנת 1945 על ידי גניושי קאדוקווה, ועסקה בשיווק ספרים תרבותיים ועיוניים בכריכה רכה. לאחר מות גניושי ב1975, בנו הארוקי לקח את המושכות על ניהול החברה, והחליט שהחברה זקוקה לשינוי כיוון –החברה החלה לשווק רומנים אמריקאים מתורגמים, אשר היו ספרי הנאה קלים יותר, כשהחברה רוכבת על גל הפופולריות הנוצר מתפוצת עיבודי הספרים לסרטים, כך שהקוראים יגשו לצפות בסרטים, ולהפך, הצופים יקנו את הספרים. לאחר מכן, הם הסתעפו לכיוון יצירת עיבודי סרטים משל עצמם(Kadokawa Pictures) לרומנים המוצלחים ביותר שהם הוציאו לאור. הסרט הראשון שעובד מרומן למטרה זו היה (2006)“The Inugamis”, אשר עובד מהספר של המחבר סיישי יוקומיזו  “The Inugami Clan”. לאורך הפקת הסרט הרומן שווק ופורסם באופן אגרסיבי, ויציאתו לקרנים של הסרט תדלקה את מכירות הרומן לאחר מכן, כך שהייתה הדדיות בין יצירת המקור להפקת הסרט.

אסטרגייה זו המשיכה הלאה אל ההווה לצד מיזוג קהילת האנימה והמנגה ביפן עם הרומנים הקלילים, והיא מבוססת על אותם רעיונות. העיבוד הממוצע מרומן קליל לסדרת אנימה גורם לעלייה פתאומית במכירות הרומן, בצורה שמאפשרת לכסות עלויות הפקה יקרות לסדרת האנימה גם אם היא אינה מצליחה בעצמה. הרומן הקליל “Is It Wrong to Try to Pick Up Girls in a Dungeon?” מכר כמליון עותקים בשנת 2015, שנת שידור העיבוד לאנימה, בצורה שבקלות מכסה את הוצאות ההפקה. בעצם, בעידן בו מכירות כרכי נייר ודיסקים מתמעטות, חברות פרסום ושיווק חייבות להשקיע בעיבודים על מנת לעמוד בתחרות ולא לפשוט רגל.
בתעשייה זו שבה כל רומן קליל הוא ספרון בייצור המוני ורומנים חדשים שוטפים את השוק בכל רגע נתון, המחברים חייבים לכתוב ברציפות, ללא הפסקה, כעבדים לתעשייה. הלו"ז הצפוף וכורח המציאות בו רק חלק מהמחברים יצליחו ליצור להיטים פעם אחר פעם, ורובם לא יצליחו אי פעם לכתוב רומן קליל שיהפוך לרב-מכר, גורם לכך שהקריירות של רוב המחברים קצרות ולחוצות. על מנת להבטיח שכותבים חדשים יצטרפו למעגל ותוכן ימשיך להיכתב, המוציאים לאור מקיימים תחרויות(כמו הDengeki Novel Prize). כך רקי קווהרה הכה בזהב עם ספרו Accel World, בזכייתו בפרס הגדול של התחרות ב2008, לצד ההוצאה לאור של יצירה אחרת שלו תחת אותו מותג של Dengeki Bunko, Sword Art Online, אשר ניסה לפרסם מאז 2002 ונאלץ להמשיך אותה כרומן ברשת.
בשנים האחרונות נהיה יותר פופולרי להוציא לאור רומנים חובבניים המפורסמים ברשת(web novel), אשר צברו מספיק קהל, בצורת ספרים פיזיים. הקלות ביצירת רומן קליל ראוי לשיווק למרות הכתיבה החובבנית נובע מההימצאות של תוכן כתוב רב, כאשר לרוב הטקסט ערוך לרמה שהסיפור משתנה(כמו שני עיבודי אנימה שונים לאותה מנגה), בצורה שמעודדת את הקריאה של העותק הפיזי לקוראים של הגרסא האינטרנטית ולהפך. שני רומני רשת מפורסמים שנהפכו לרומנים קלילים הם Mushoku Tensei וRise of the Shield Hero. רומני רשת אחרים שלא רק קיבלו עיבודים לרומנים קלילים, אלא לאנימות מוצלחות, הם Re:Zero וLog Horizon.
שני מוטיבים הינם מוטיבים בולטים ביותר בתחום הרומנים הקלילים. הראשון הוא קיום עולם מבוסס משחק תפקידים, בו מבנה של גילדות כגופים בעלי כוח ומגוון משימות חיפוש וחיסול עבור פרסים הן מה שקובעות את מהלך העלילה, בה באור הזרקורים נמצאים הרפתקנים ממגוון סוגים – מלוחמים בשריון מלא, לקשתים חדים, קוסמים מבריקים ומתנקשים זריזים.  המוטיב השני הוא המעבר של דמות מהעולם האמיתי, שם היא חיה חיים נורמליים ומשעממים, אל תוך אותו עולם בדיוני ומופלא. חלק מהזמן הוא במסווה של מציאות וירטואלי, וחלק מהזמן הוא מתפקד כעולם רגיל לכל דבר. אותם מוטיבים חוזרים ברומנים קלילים כמו GATE, המדבר על חדירתם של צבא יפן לעולם אחר לאחר שהדפו פלישה לתוך שטח יפן, Overlord, המדברת על מאמציו של קוסם כוחני במשחק רשת אשר נתקע בו לאחר סגירתו הבלתי נמנעת למצוא את חבריו האבודים.
אחד מהרומנים אשר השפיעו ישירות על נוכחות עולם משחקי התפקידים כמוטיב ברומנים קלילים הוא לא אחר מ"Record of Lodoss War". במקור מבוסס על תמליל של משחק מבוכים ודרקונים, אשר פורסם באופן סדרתי במגזין משחקי המחשב Comtiq, הוא יצק ז'אנר כתיבה חדש בשם “Replay” אל תוך יפן בו תמלילי משחקי תפקידים מפורסמים כסיפורים במגזינים. אותו רומן עובד בהמשך לרומן פנטזיה אמיתי, ובהמשך למשחקים, מנגות ואנימות.
רומן קליל אחר מוקדם שסלל את הדרך הוא “Slayers”, המספר על הרפתקאותיה המשעשעות של לינה אינברס, שהתחיל כסדרת סיפורים קצרים שהתפתחו לסדרת ספרי פנטזיה שלמים שגררו אחריהם עיבודי מנגה ואנימה רבים ואף משחקים.
שני אלו עזרו לתת צורה למבנה עולם הפנטזיה הטיפוסי של הרומן הקליל ועיבודיהם נעשו פופולריים לרמת הנצחתם כאגדות של שנות ה-90 עבור אנימה.

לנו לזכור דבר אחד עיקרי - כקוראים במערב, אנחנו תמיד בחסד של המתרגמים. הקסם של הכתיבה עלול להיאבד בתרגום, ועלינו לסמוך על המתרגמים, בין אם הם מעריצים או גוף רשמי המשווק מעבר לים. דבר משני שעלינו לזכור, זה שתרגום טוב לא יציל כתיבה גרועה, אז אם אתם לא נהנים מהפעם האלף שאתם רואים עלילת "אני לוזר ונחתתי בעולם קסום", זה לגמרי תקין. ברצינות, ב20 בינואר התפרסם רומן זוכה פרס ראשי מטעם  Fujimi Fantasia Bunkaעל בחור שמשתגר לעולם משחק עם אמא שלו, והיא מתבררת כמאוד טובה בלהילחם, ומתוך שאר הרומנים שהתפרסמו בינואר, רובם מגוכחים באותה מידה. העולם השתגע. אני עובר למציאות אחרת.